אם נרצה אחדות, נמצא את הדרך

פיצול יהיה מתנה ליריבים הפוליטיים של הציונות הדתית שמצפים לראות אותה מתכתשת ומקטינה את כוחה האלקטורלי, במו ידיה.

הרב אליעזר שנוולד , י' בסיון תשע"ט

דעות הרב אליעזר שנוולד
הרב אליעזר שנוולד
צילום: עצמי

רבים מאיתנו עוסקים לאחרונה בשאלה: האם לאור ההבדלים והפערים שנוצרו בתוך משפחת הציונות הדתית אפשר לגשר ולהתאחד פוליטית וציבורית? יש מבני המשפחה של הציונות הדתית שמשיבים בשלילה!  ויש שאף כופרים בעובדה שמדובר עדיין באותה משפחה, וטוענים שכבר מזמן התהום פעורה בין הגישות ולא ניתן לגשר עליה, וחילוקי הדעות הקולניים והפיצוצים בתוך הנגמ"ש הם בלתי נמנעים.

אני מבקש מהם להסתכל סביבם, על המשפחה הגרעינית שלהם ועל קהילתם, ולהיווכח שבאותה משפחה ובאותה קהילה יש בעלי גישות שונות, וקרוב לוודאי שכל הגישות השונות הקיימות מיוצגות באותה משפחה, ולמרות זאת הם מרגישים כבני אותה משפחה, או כחברי אותה קהילה, ולרוב גם ילדיהם הולכים לאותה תנועת נוער ולאותו בית ספר, ישיבה או אולפנא.

אין ספק שיש הבדלים, וחילוקי דעות, חלק מהם אפילו מהותיים. אבל אם נבדוק יש הרבה יותר מן המשותף, בלי להתעלם מהמפריד ולטשטש אותו.

ובכלל השאלה אינה האם אפשר לגשר ולהתאחד? אלא האם רוצים בכך? האם מבינים שמבחינה ערכית ופרקטית צריך לגשר ולהתאחד, ושאין לנו ברירה אחרת. כי אם מבינים ורוצים אז לא יהיה דבר שיעמוד בפני הרצון. וגם אם יהיה קשה נדע לעמוד במשימה.

מבחינה ערכית, אנו יודעים להסביר לעצמנו ולאחרים את ערכה הקריטי של 'אחדות ישראל' ולהטיף לאחדות (במיוחד בימי ספירת העומר ושלושת השבועות, שזה ערך מרכזי ביהדות שקיבל הדגשה מיוחדת בתורת הפנימיות והקבלה). אחדות גם עם כאלה ששונים מאד מאתנו מבחינה דתית. שהפערים ביננו לבניהם גדולים פי כמה. אז אנא נואיל לעמוד במילתנו ונבחן כיצד יוצרים אחדות בתוך משפחת הציונות הדתית הלכה למעשה.

פעמים רבות נדמה שקיים בלבול בציפיה שלנו מהבחירה במפלגה פוליטית. מפלגה אינה בית מדרש! היא אינה מוסד לגיבוש אידאות מדוייקות אלא כלי ביצועי שנועד למימוש תפיסת העולם בחיי המדינה. בית מדרש אנו בוחרים לאחר בחינה מדוייקת ומדוקדקת האם אנו מזדהים עם תפיסת העולם שלו עד לפרטי פרטים. שם אנו מבקשים לגבש את השקפת עולמנו מתוך חתירה לשלימות.

בהתאם לכך, הבחירה בבית המדרש לא אמורה להיות תלויה בגודלו או בכוחו הציבורי. בית מדרש נבחן ביכולת שלו להקנות ערכים של תורה ולבנות את האישיות התורנית. הוא לא נבחן ביכולת שלו לממש את החזון שלו בחיי היום יום של המדינה. מפלגה זה משהו אחר. היא נמדדת ביכולת שלה לממש את הערכים בחיי היום יום של המדינה. כשאנו באים לבחור מפלגה אנחנו צריכים לבחור במפלגה שהיא הקרובה ביותר להשקפת עולמנו, שתהיה מחוייבת לערכים כמה שיותר קרובים אבל שיהיה לה גם כח אלקטורלי פוליטי לממש אותם. ובעיקר להשוות בינה לבין המידה שמפלגות אחרות מחוייבות לכך (הרע במיעוטו). לשם כך צריך לייצר מכנה משותף כמה שיותר רחב שימקסם את הכח אלקטורלי ויגדיל את יכולת המיקוח הפוליטי.

אם נדייק ונדקדק ונבדל ונבחר מפלגה כמו שאנו בוחרים בית מדרש ידרשו יותר מפלגות קטנות ומפוצלות עם תפיסות נישתיות מדוייקות שלא יהיה להן כח אלקטורלי מספיק לממש את ערכיהן במגרש הפוליטי. ויצא שכרנו בהפסדנו! שלא נדבר שבעידן של אחוז חסימה גבוה הם מעמידות בסימן שאלה האם הן אכן יעברו (הלחץ הזה, כשכל מפלגה נלחמת על חייה, אף מעצים את המתח הקיים בתוך המשפחה).

ההבדלים בין הגישות, ומערכת הבחירות האחרונה על כל מה שהיה בה, יצרו בתוך משפחת הציונות הדתית כעסים ותסכולים הדדיים, שמתפרצים כעת מכל הכיוונים – רובם אכן מוצדקים. והם עלולים להצדיק פילוג ולהוכיח למי שמעוניין בכך שאין סיכוי לגישור ולאחדות. (ולא רלוונטי 'מי התחיל'). אולם לאחר שהתפזר האבק והנשימה חזרה לסידרה, עלינו להבין שהשאלה אינה האם אפשר לגשר ולהתאחד? אלא האם אנו רוצים בכך? כי אנחנו חייבים להתאחד! ועלינו להשקיע את כל המאמצים הנדרשים כדי להתאחד. כי מבחינה ערכית ופרקטית אין לנו ברירה אחרת. ובשל כך אף אחד לא 'עושה טובה' לזולתו בכך שהוא מתאחד אתו.

בכל מערכות הבחירות שהתקיימו מאז המהפך ב-77' שבהן הציונות הדתית הלכה בצורה מפוצלת היא הפסידה, ואיבדה מכוחה. וכל המתפצלים הפסידו.

פיצול יהיה מתנה ליריבים הפוליטיים של הציונות הדתית שמצפים לראות אותה מתכתשת ויורה לעצמה בתוך הנגמ"ש, ומקטינה את כוחה האלקטורלי, במו ידיה. כל מסקנה אחרת גם משדרת לדור הצעיר שהאמירות על ערכה של האחדות חסרות שחר.

דומה שאין צורך בשלב זה להיכנס למתכונת המועדפת להשגת האחדות, ולפרטיה, האם היא תהיה 'איחוד' או 'בלוק טכני' ומי יהיה באיזה מקום (שאלת הנצח של: "מי בראש"). והאם יוגדרו תחומים שבהם לכל סיעה תינתן חופש הצבעה על פי תפיסתה.

כשנחליט על גישור ואחדות ונגיע אל הגשר נעבור אותו. אני קורא לכולם לאחדות! ויפה שעה אחת קודם!