להתגרש זה יקר

הקשר בין מעמד סוציואקונומי לאחוזי הגירושין

עו"ד יוסי הרשקוביץ , י"א בסיון תשע"ט

דעות עו"ד יוסי הרשקוביץ
עו"ד יוסי הרשקוביץ
צילום: יחצ

אחת הסיבות העיקריות לעלייה באחוזי הגירושין בעידן שלנו היא מצב כלכלי שפיר. להתגרש זו פריבילגיה יקרה, הן בשל עלויות ההליך המשפטי, שלעיתים מסתבך ומתארך, ומהווה הוצאה ניכרת עבור בני הזוג, והן הנגזרות של ההליך, כמו לדוגמא החובה שבדין של בן הזוג לדאוג למחיית ילדיו ולקורת גג.

חובה זו מגדילה, לעיתים אף מכפילה, את גובה ההוצאות בגין מדור של שתי דירות והוצאות המחייה השוטפות.

בעבר, במקרים רבים, המצב הכלכלי הכריע את הכף והשאיר בני זוג יחד - בלית ברירה. ואילו, בשנים האחרונות, אנו רואים מגמה של עלייה ברמת החיים גם בקרב המגזר הדתי לאומי והחרדי, יותר ויותר אנשים יוצאים למעגל העבודה, הן הנשים והן הגברים הפכו לבעלי יכולת לפרנס את עצמם ומשפחתם ואינם חיים עוד בדוחק כבעבר. על כן, החשש מפני העתיד הכלכלי איננו מהווה עוד שיקול המכריע להימנע מגירושין.

אם בעבר, לפני כשלושים או ארבעים שנה להליך קבלת ההחלטה של בני זוג להתגרש, לווה חשש כבד מפני הסטיגמה השלילית העלולה להידבק באחד מבני הזוג, ואולי אף בשניהם. אנו רואים בשנים האחרונות, מגמה שהולכת ומתרחבת של קבלה ואי הטלת סטיגמה שלילית בגין הסטטוס החדש.

לצד היציאה לעבודה, אליה נלווית תחושת עצמאות וראיית העתיד הכלכלי וזוגיות ב"סיבוב שני" במשקפיים ורודים, גם הגישה הנוחה והקלה יותר לערכאות השיפוטיות שאיננה עוד "מעבר להרי החושך", מסייעת בקבלת ההחלטה לנקוט בהליך גירושין, יחד עם קלות הגישה לעורכי הדין העוסקים בענף המשפטי של דיני המשפחה והאפשרויות הרבות לקבלת ייצוג משפטי.

ניתן לומר, כי ככל שהציבור הדתי מעורה יותר באוכלוסייה, הן בשוק העבודה והן בסביבת מקום מגוריו, מבוסס כלכלית וקיימת תחושה של רווחה כלכלית למשפחה וירידה בסטיגמה השלילית לסטטוס של גרוש/ה, כך קיימים מקרי גירושין רבים יותר.

מדו"ח סיכום פעילות הנהלת בתי הדין הרבניים לשנת 2018 ניתן לראות, כי בישובים בהם קיים ריכוז של ציבור דתי לאומי, אחוזי הגירושין זהים כמעט לציבור החילוני. לעומת זאת, בקהילות סגורות וחרדיות יותר, העדר עצמאות כלכלית וקיומה עדיין של הסטיגמה השלילית סביב הגירושין, אלו עדיין מהווים שיקולים להימנעות מנקיטה בהליך של גירושין, כמו לדוגמא בישוב אלעד.