עולים להר לזכר הלל הי"ד

הוריה של הלל אריאל הי"ד שנרצחה לפני שלוש שנים במיטתה בקרית ארבע, מספרים על דרך ההנצחה המיוחדת שלהם.

רינה אריאל , כ' בסיון תשע"ט

דעות רינה אריאל
רינה אריאל
צילום: עצמי

השבוע נציין 3 שנים לרצח של בתי הלל יפה אריאל.

3 שנים.

היום האחרון של הלימודים נהפך לסיוט. במקום פתיחת חופש גדול חגיגית זכינו לאבל כבד.

הלל בת 13.5 נרצחה בבית. במיטה.

3 שנים.

מאז לצערי הלל לא הייתה אחרונה. משפחות רבות נכנסו למעגל השכול.

בתוכן עוד נערות וגם ילדות שנפגעו.

מעגל הולך וגדל.

מעגל קשה ומורכב.

איך ממשיכים..

איך חיים ולא רק שורדים..

איך מציינים את יום הרצח בצורה נכונה.

מה הדרך לרומם את היום ולא רק לשקוע בכאב הבלתי אפשרי.

בחרנו בדרכנו, עלייה להר הבית. לעמוד במקום הקודש בהרכנת ראש. בביטול וענווה ובתפילה. בידיעה שהמסע לגאולה ארוך ומפותל ולא תמיד נהיר וברור. המסע לקודש גובה קרבנות ויסורים. הרבה דברים לא ברורים לנו. הרבה שאלות ללא מענה. 

אבל עדיין יש לנו תפקיד. תפקיד של שותפות בדרך. חיים של אתגר. להמשך ולחזק את לב האומה. לנגוע בקודש. למרות הערפל מסביב. למרות ההסתר. עלינו להעפיל ולומר לקב"ה שאנו מוכנים. מוכנים לחיי מקדש. מוכנים להיגאל. מוכנים למשא הגאולה.

זה נכון שלכאורה זה לא תלוי בנו. אבל האחראיות על הצעד הקטן כן שלנו.

לפסוע קדימה..

לאט לאט.

לא לפחד גם כשהדעות חלוקות.

לא לפחד גם כשלא כל העם איתנו.

לא לפחד. לפסוע לאט לאט ולהתפלל לטוב.

יהי זכרה של הלל מבורך

עלייה להר הבית לזכרה של הלל אריאל הי"ד
צילום: באדיבות המשפחה