בין טראמפ לרפול

אל"מ במיל' טל בראון , כ' בסיון תשע"ט

אורח
אורח
ערוץ 7

תכנית המאה של נשיא ארה"ב, דונאלד טראמפ, נכנסה בסוף השבוע להילוך גבוה עת נחשף חלקה הראשון, לפיו ייתרם סכום של 50 מיליארד דולר, שמתוכו 28 מיליארד יועברו לרשות הפלסטינית ולרצועת עזה בעוד שאר הכסף יחולק בין ירדן, מצרים ולבנון במשך עשור.

עוד בטרם התפרסם שבב מידע רשמי זה, טרחו, ועודם טורחים, גורמים ברשות הפלסטינית להביע את התנגדותם הנחרצת למתאר תכנית שלא תספק לפלסטינים פחות מ-100% מדרישותיהם. כך היה גם בעבר, עת הבהיר בזמנו חתן "פרס נובל לשלום", יאסר ערפאת ימ"ש, את עמדתו כלפי כל תכנית מבריקה, חדשנית ומפתה, לכל מי שהשכיל ורצה להבין את המסר.

יורשו המכהן, שככל הנראה לא ירחק היום ויעביר אף הוא את נס ההתנגדות ליורשיו, בין אם בהסכמה ובין אם לאו, ממשיך בדרכו הסרבנית ולא נראה כי יסור ממנה בקרוב מטעמים אותם הבהיר בכינוסה האחרון של הנהגת ארגון הפת"ח ברמאללה: "אנו לא יכולים לקבל את 'עסקת המאה', מפני שהיא תביא לקיצה של הסוגיה הפלסטינית".

האם יקום מנהיג פלסטיני שיסכים לתכנית כלשהי שלא תאפשר לפלסטינים לצאת עם כל תאוותם בידם? הרשו לי להניח שלא בדורנו, אם בכלל!

הרי אף מנהיג פלסטיני לא ירצה להיזכר בעיני הערבים והפלסטינים בעיקר, כמי שוויתר על גרגיר אדמה למען היהודים או הציונים, רחמנא ליצלן.

אף מנהיג פלסטיני לא ירצה להיזכר כמי שוויתר על "זכות השיבה" לבני עמו, לכאורה.

אף מנהיג פלסטיני לא ירצה להיזכר כמי שוויתר על הזכות לחזור ולהתיישב בשכונות טלביה, קטמון ובקעה בירושלים, בשיח' מוניס בתל אביב, במג'דל היא אשקלון, בחיפה ובכפרים בכל רחבי הארץ.

אף מנהיג פלסטיני לא רוצה לקצר את חייו במו ידיו!!!

מסר פלסטיני ברור לאנשים קשי הבנה

משאים ומתנים רבים שנערכו בעבר בין מנהיגים יהודים- ישראלים למקביליהם הערבים- פלסטינים, הוכיחו את עצמת הקיבעון או שמא הפחד מקבלת החלטות אמיצות והרות גורל. למי שלא נכח, שמע, קרא והבין את טיב ההתנגדות הזו, טורחים הערבים הפלסטינים להמחיש את שאיפתם בכתובים, בסמלים וביצירות אומנות בכל הזדמנות. אלא שעיניים מערביות מסרבות לקלוט את אשר הן רואות ומסרבות להבין את המסר הפשוט המועבר בבהירות ובבוטות.

האם ראיתם באחד מסמלי הארגונים הפלסטינים "המתונים" לכאורה, עדות לקיומה של ישות ישראלית כלשהי לצד זו הפלסטינית? טרם מצאתי עדות לדבר בקרב הערבים הפלסטינים שבשטחי הרשות הפלסטינית, ולצערי אף לא בקרב חלק לא מבוטל מהערבים הפלסטינים שזכו להיות אזרחי ישראל בעלי זכויות.

רק בסוף שבוע זה נצפה ציור קיר מרשים (גרפיטי) על קיר מרכזי בעיר העתיקה של נצרת, על תוואי בו מטיילים תיירים רבים ממגוון דתות, אמונות ולאומים. בגרפיטי מושקע זה שנכתב בשלוש שפות (אם כי בכל שפה כתובים מסרים קצת שונים), שאין צורך להכביר במילים אודות כזביו ומסריו הלאומניים השוללים למעשה את זכותו של העם היהודי ("הכוחות הציונים") להגן על עצמו ועל מדינת ישראל להתקיים, נכתב בצדו השמאלי תחתון בשפה הערבית בלבד כי: "אחרי שמחקו אותו, הוחזר ציור הנכבה למקומו בפעם התשיעית"! מאז הועלה הציור בשנת 2018 לא טרחה העירייה בנצרת להסירו וניכר כי משתמר הוא באורח פלא, טוב מכל גרפיטי אחר שראיתי, על קיר בקרבת מוסד חינוכי מקומי.

ציור קיר על קיר מרכזי בעיר העתיקה של נצרת
צילום: טל בראון


מה רפול אמר והיה אומר?

במושב תל עדשים שבעמק יזרעאל, לא הרחק מהמקום בו מתנוסס הגרפיטי המפואר ששולל למעשה את עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי וכמדינה בכלל, נולד, חי ונקבר אדם פשוט וחכם, או פשוט חכם. היה זה הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, רא"ל רפאל איתן (רפול) ז"ל.

רפול שהטיב להכיר את הערבים ושאיפותיהם, התבטא בשנת 2004 בזו הלשון: "הדעה שלי היא שכל המאמצים האלה הם לשווא. עם הערבים אי אפשר יהיה אף פעם לעשות שלום. זה כמו בספר של הנטינגטון (התנגשות הציביליזציות), זה מאבק בין ציוויליזציות. אנחנו פה תרבות זרה, ולעולם, לדעתי, האסלאם לא ישלים עם זה שיש פה ישות זרה, שיש לה עצמאות מדינית והיא אפילו מנצחת אותם במלחמות. הם לעולם לא יסכימו".

מוטב גם שנזכור את דבריו הבאים של רפול מאותה שנה, ונתכונן היטב ליום בו יתפוצץ, במלוא מובן המילה, גם המשא ומתן "החדשני ופורץ הדרך" הזה, לכאורה, בדיוק כפי שהתפוצצו כל קודמיו: "אני לא מתבייש בזה. אני חושב שמה שאמרתי לפני 20 שנה, נכון היום. מה השתנה? הערבים מנהלים אתנו משא ומתן בשלוש צורות: העמדת פנים, כזב ואלימות. אלה האמצעים שלהם לנהל משא ומתן. הנה, גם היום יש מגעים, והופ – פיגוע".

לסיכום

המסקנה המתבקשת היא כי את הסכסוך הזה נמשיך במשך הדורות לנהל, משום שאין ולא יהיה, כפי הנראה, פתרון קסם שיישלף לפתע מכובעו של הקוסם "הדוד סם", לסכסוך ארוך השנים בין הערבים (שמוצאם ברור גם אם יקראו לעצמם פלסטינים או בכל כינוי אחר) ליהודים (שאין ספק לגבי זהותם ומוצאם) על ארץ ישראל (שנקראת כך במקורות הכתובים והעתיקים ביותר בעולם).

עם ישראל ידבק בבירתו ירושלים היא ציון, עם או בלי הסכם שיקרא על שם כפר נופש בחו"ל, מדשאה ירוקה או עיר באירופה הקרירה.

עם ישראל ימשיך להיאבק על זכותו לחיות בשלום על אדמתו, עם תוכנית או בלי תכנית המאה, למרות תיק האלף או האלפיים, כי זו זכותו על ארץ ישראל וירושלים, כפי שנקבע בתכנית אחת עתיקה ונושנה בת כחמשת אלפים שנה.

הגרפיטי על הקיר בנצרת עילת
צילום: טל בראון