מחשבה על צמצום והרחבה

אל"מ במיל' טל בראון , כ"ג בסיון תשע"ט

אורח
אורח
ערוץ 7

טרור בלוני התבערה הנשלחים להצית את יישובי ושדות הנגב ממשיך ואף מתגבר בימים האחרונים. אמנם התקשורת פחות מבליטה את הנושא בעת האחרונה, אך המציאות בשטח בוערת ומסוכנת.

מסתבר שההבנות "ביננו" ל"בינם", ההסדרות וההסכמים שהתקבלו על ידי הצדדים בסיוע המצרים, המילים שנאמרות והאיומים שמפוזרים ללא כיסוי ממשי, כל אלו ועוד לא ממש עוצרים בלונים פשוטים ששורפים ומבעירים את שדות הנגב ומטילים אימה על תושבים, ובהם לא מעט ילדים היוצאים בימים אלו לחופשת הקיץ. 

באחד מסבבי טרור הבלונים והעפיפונים הקודמים, היה נדמה לזמן מה שכאילו התגבשה מדיניות תגמול נאותה. אך כעת, ומעת לעת, שומעים אנו רק על סנקציות המוטלות על העזתים בדמות צמצום מרחב הדיג בו רשאים דייגיהם לפעול בים. לא חולפים ימים אחדים ושוב מתרחב לו מרחב הדיג, הבלונים נשלחים וחוזר חלילה.

לאחרונה מנהיגינו הרחמנים אפשרו הכנסת גז הליום לצרכים רפואיים לרצועת עזה, זאת לאחר שנמנעו מעשות כן במשך חודשים ארוכים. בתמורה וכאות הוקרה לאיכות וכמות ההליום, קיבלנו בימים האחרונים מטסי בלונים מוגדלים שהציתו מספר הולך וגדל של מוקדי שריפות.

כך הוא הדבר כל אימת שישנן הקלות, המתפרשות כחולשות על ידי אויבנו, וכל פעם שמוכנסים כספים, אמצעים וחומרי גלם לרצועה, דבר הנתפס לכאורה כ"סחיטה". כך, בסיוע הכסף שמוזרם כמעין "פרוטקשן", נמשכת לה הסאגה על חשבון תושבי עוטף תל אביב או שמא רק עוטף עזה?!

כאמור, היו ימים שחזינו בתגובה צה"לית הולמת לבלוני התבערה והנפץ, אך משום מה בעקבות הבנות והסדרות שנשחקו, ואולי סוגיות פוליטיות שפרחו, חזרו הבלונים לזירה, אלא שהפעם עם תגובה "ציונית" רפה.

שאלה

אולי מוטב שנישאל מה הקשר בין הפרחה של בלון תבערה לעבר שטח ישראל והשלכת מטעני חבלה במסגרת "הפגנה" לעבר כוחות צה"ל שמגינים על גבול הרצועה, לצמצום מרחב הדיג במערב עזה?

האם נבחנה האפקטיביות של צמצום המרחב הימי לדייגים היוצאים ומשליכים רשתות בים, במקום צמצום המרחב היבשתי של המחבלים היוצאים להשליך מטענים מעבר לגדר?

מדוע לפגוע דווקא בדייגים העזתים שבלונים לא מופרחים מסירותיהם, ומטענים אינם מושלכים על ידם לעבר כוחותינו בהכרח, דייגים שעסוקים בפרנסתם ולא בהפעלת לחץ ואלימות על ישראל כדי שזו תאפשר את העברת המיליונים לתשלום משכורותיהם של "אוכלי החינם"?

מדוע זה ניתן לירות לעבר סירות דיג תמימות לכאורה החורגות מהמרחב המותר לשייט, בין אם לשם הרתעה או לשם מניעה, אך לירות ברכבים ובמחבלים השותפים במאמץ הטרור ומשתדלים לפגוע באזרחנו וכוחותינו, או לכל הפחות בתשתיותינו, קשה הדבר עלינו.

המדיניות הלא עקבית לכאורה של צמצום והרחבת מרחב הדיג בעקבות הפרחת הבלונים והטרור על הגדר, גורמת לדעת רבים לבלבול בקרב אוכלוסיית הדגים, קצת פחות בקרב הדייגים ולבטח לא בקרב המחבלים! 

צמצום איברים ושטחים

צמצום מרחב ההסתובבות של מחבלים בסמוך לגדר הגבול, עשוי להיות אפקטיבי למדיי, גם אם יימדד במטרים יבשתיים ולא במיילים ימיים.

צמצום דרכי התחבורה בעזה המובילים לצפון או מזרח הרצועה (הגבול עם ישראל) באמצעות הפצצה יסודית, תגביל אף היא את מרחב התנועה ברצועה ותבהיר כי ניתן להכביד את היד ביבשה ולא רק בים. או אז יבין כל פלסטיני שיפגע בעודו מחבל בגדר הרצועה או משליך מטען מעברה, כי יאלץ הוא לזחול או להיגרר חזרה לעבר האמבולנסים, הרחק מעבר לצירים החסומים.

אם כל זאת לא יובן, אזי החרפת תגובותיו המידתיות של צה"ל, אלו שמידת פגיעתן פחותה כדי להשיג את התוצאה הרצויה, תתאפשר בהתאם לדין. הגיע העת לפעול בנחישות לצמצום איכות או אף תוחלת החיים של חוליות טרור הבלונים והשלכות המטענים, גם אם מדובר לכאורה ב"מפגינים תמימים". הרי זכותה של מדינת ישראל להגנה עצמית ברורה.

ברמה העקרונית ועל פי דיני הלחימה (אמנת ז'נבה בפרוטוקול הראשון בסעיף 51 פסקה 3) ואף הפסיקה הישראלית (בג"ץ 769/02 הוועד הציבורי נגד העינויים בישראל נ' ממשלת ישראל), ישנה הרשאה לפגיעה באזרחים, אם יש הכרח בדבר, לאחר בחינה של מספר תנאים מצטברים לפיהם נוטלים אותם אזרחים חלק ישיר או עקיף במעשי האיבה. מעשים שנועדו עפ"י טיבם, טבעם ומטרתם לגרום נזק משמעותי לצבא או לאזרחים ישראלים, גם אם אותם אזרחים- מפגינים לכאורה, אינם נושאים נשק תקני כלל בזמן הביצוע, ואף אם פועלים הם באופן זה בהפסקות קצרות, כפי שקורה מידי שבוע למעלה משנה. 

לסיכום

הקיץ החל, על כן מומלץ לאפשר לפלסטינים לדוג ולשחות לעומק הים, ובמקביל לאפשר למחבלים אשר ביבשה להפריח את נשמתם צרורה בצרור הבלונים באמצעות מטענים שישוגרו לעברם, במקום על ידם.