אנחנו צוללנים, יובל!

ד"ר חנה קטן מגיבה בטור אישי לדברים של יובל דיין שהודיע על חזרתו בשאלה.

ד"ר חנה קטן , כ"ה בסיון תשע"ט

ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטן
צילום: עצמי

'דוקטור, אני רוצה עוד בובה ללטף. לחבק. עם עור קטיפתי ופלומות בהירות. הריח המשכר הזה לא עוזב אותי'. אני מתבוננת במבט החולמני המוכר כל כך.

'בעצם, את רוצה לחזור לבית הבובות שכה אהבת בילדותך. הרי מגיל אפס את 'משחקת' באמא - אמא של בובות, ועגלות עם מלמלות. כמה אהבה לא ממומשת יש בליבך. את רוצה שוב  ושוב להתאהב.'

זה נכון. אבל זה לא הכיוון. יש לך עוד כל כך הרבה אהבה להעניק ולקבל. עם ילדייך הבוגרים. אותם ילדים שפסעת אתם במסע חייהם, צעד אחר צעד, כשאת לאט לאט משתחררת להם את החבל, מביטה עליהם מקרוב, איך גדיים הפכו תיישים.

הם אמנם לא ממש מממשים את חלומותייך, כי הם כותבים את תסריט חייהם, הם מביימים אותו והם משחקים אותו, ואת הצופה הנלהבת. את תמחי כפיים בכל מקרה, כי זאת אהבה. זאת עין טובה של אימא. ויש בך סבלנות אין קץ, צופה למרחוק. מבינה את ערכו של תהליך. ופה את נבחנת. כל כישורי האימהות שצברת כשהם היו כל כך קטנים, ומתוקים, וקרובים, באים עכשיו לידי ביטוי.

זאת אהבת אמת. להכיל, להאמין, ולייחל גם כשהתמונה טיפה יותר מורכבת והילד חושף את ציפורניו ואת שיניו. זאת אהבה בוגרת, עמוקה, יציבה, וזאת האמונה לא תתחלף ולא תחלוף לעד.

וכך גם ברומנטיקה. בתחילה, נראה כוכבים. רק כך מתאהבים. הוא כל כך מושלם. ואנחנו מרחפים על כנפי החלום. וכל המציאות סביבנו נצבעת בוורוד. 'אויש, שזה יישאר לעד' את מייחלת. וכחלום יעוף. והקשר מעמיק. ויש מהמורות. והן מלטשות את אהבתכם, וכבלי המשי של האהבה הרומנטית מתחלפים בקשרי אהבה בוגרת, יציבה, עמוקה מיני ים, ואתם צולים בה. וזה נפלא. וזה מרגש. וזה לבחור מחדש בחיים בכל יום תמיד. 

וכך גם בעבודת ה' יתברך, בתהליך התשובה. גם אני עברתי דרך, יש אורות וברקים, ונראים מראות אלוקים ממש. וליבנו חם, והלב מפרפר, וכמה מתוקה השבת הראשונה, החווייה בראשיתית, ונשבינו בקסמה. אבל כשאבק הקסמים קצת מתפזר, נשארת עבודת ה', משימת חיים מיוחסת, של הליכה עם מלך אהוב ויציב ונאמן. תמידים כסדרם. הזרקורים כבו, אבל האהבה רק מתעצמת. 

זה דורש נאמנות. ויגיעה. ובגרות. ויכולת התמדה. ובטחון בטוב. וענווה.

בהרצאה המבריקה של האנתרופולוג ד"ר ליאון למדתי קצת לאפיין את כל מה שהרגשתי בחוש על דור ה-z. לדור הצעיר חשובה הנִראות. יש לו קושי בדחיית הסיפוקים. יש רצון עז לביטוי עצמי. והרבה שטחיות. זה לצד אותנטיות ויצירתיות ורצון לקשר פנים אל פנים. עין בעין יראו.

אלה צעדי ההתבגרות הפתלתלים. הם עוד מעט יתבגרו. הם יבינו שהחיים זה לא 'ללה-לנד'. אנחנו לא חמדני ריגושים .

ומתי אתה תתבגר, יובל? מתי תפסיק לצפות לקום כל בוקר מול זריחה משכרת במקום להתחיל לצלול עמוק, באהבה? אנחנו לא שטים על פני מים רוגעים, אנחנו צוללנים מקצועיים.