לא תהיה כאן הזדמנות שלישית

איחוד הנעשה על רקע מטרה ברורה: הצלת גוש הימין והקמת ממשלה לאומית רחבה- יביא לתוצאות מרשימות ויוצאות דופן.

ח"כ עידית סילמן , כ"ה בסיון תשע"ט

דעות עידית סילמן
עידית סילמן
צילום: ברוך גרינברג

קראתי כמה פעמים את מאמרו של ידידי הפרופ' אשר כהן ואני מבקשת להשיב כאן על דבריו. אין ספק כי על נתון אחד שנינו מסכימים ללא עוררין: גוש הימין איבד 8 מנדטים רק לפני כמה שבועות.

למעלה מרבע מיליון אנשים ונשים שמו פתק בקלפי וגילו למחרת שהצבעתם הייתה לשווא. אבל מכאן והילך אני מבקשת לחלוק על הניתוח שהציע פרופ' כהן, וכפי שאבאר. 

לדבריו, מפלגה ועוד מפלגה לא מביאה בהכרח סך שווה או גדול של מצביעים. כראייה לדבריו הצביע כהן על בחירות 2013 שעה בה התאחדו מפלגות "הליכוד" ו"ישראל ביתנו" אך במבחן התוצאה לא סיפקו גדילה במספר מנדטים. 

אלא שהרקע לאותו איחוד ב 2013 לא היה מובן ולכן לא סיפק גדילה במנדטים. הסיבה לכך פשוטה למדי: ציבור המצביעים התקשה להבין: מה בדיוק התחדש? ממלא, אלה אשר ביקשו חידוד מסרים פנו למפלגות שתאמו יותר את תפיסת עולמם.

לעומת זאת, איחוד הנעשה על רקע מטרה ברורה: הצלת גוש הימין והקמת ממשלה לאומית רחבה- יביא לתוצאות מרשימות ויוצאות דופן. לראייה ניתן לראות בבחירות האחרונות כי חבירתו של בוגי לגנץ הגדילה מיד את שווי המנדטים שלהם, יותר מאשר הם רצו בנפרד. גם חבירתו אחר כך של לפיד הזניקה אותם קדימה. הסיבה: הייתה כאן מטרה ברורה ומשותפת לעקוף את מספר המנדטים של הליכוד ולנסות להכריע את הבחירות. הציבור הבין זאת ונתן בהם על כך את אמונו על כך. 

אך לא זו אף זו. מטען כבד וגדוש מנוח על כתפיהם של מצביעי הימין לעת הזו: חוסר סבלנות. כן, ממש כך. אחרי אובדן כה מסיבי של קולות והתרסקות ממשלת הימין העתידית של הכנסת ה 21, הציבור מאס בדקדוקי עניות מגזריים והוא מצפה מנבחרי הציבור שלו להגדיל ראש ולחפש את המכנה המשותף הרחב.

לא תהיה כאן הזדמנות שלישית. הציבור רוצה לראות כעת חיבורים בין מפלגות. אני מזכירה כי אנחנו נמצאים בשנה של מספר מערכות בחירות, גם למוניציפלי וגם לארצי. דיי, הציבור עייף מלבחור, עייף מנציגי ציבור שהציגו "סקרי עומק" של 8-9 מנדטים אבל לא סיפקו את הסחורה ביום הבוחר והכשילו הקמת ממשלת ימין במו ידיהם.

מערכת הבחירות האחרונה לימדה את כולנו כי אטרקטיביות או הבטחות גדלות לא מספקת את התוצאות אל מול אחוז החסימה הגבוה. 

לעומת זאת, דבר אחד כן הוכיח את עצמו: הכוח והיכולת לעשות חיבורים. להתגבר על ההבדלים, לקבוע קווי יסוד לאומיים ולרוץ יחד. הרי בכל תרחיש אפשרי ברור לכולנו כי הליכוד ילחץ על כפתור הגוועלד רגע לפני הבחירות ומי שלא תחזיק אחת בידה של השניה פשוט תעלם מהמפה.

בבחירות האחרונות יצרנו ב"בית היהודי" איחוד עם ה"איחוד הלאומי" ועם "עוצמה יהודית". כל בר דעת הבין כי החיבור היה מתבקש לאור המצב בו מפלגתנו הייתה נתונה: רשימה ויו"ר שזה עתה נכנסו לתוך מפלגה שקמה מהשברים וניסתה לרוץ בכוחות האחרונים שעוד נותרו בה. לעומת זאת, מפלגות "הימין החדש", "זהות" ו"גשר" שרצו באופן עצמאי כשלו ולא עברו את אחוז החסימה. קשה בכלל לעכל את זה אבל 8 מנדטים של מחנה הימין פשוט הלכו לפח. 

לרוץ ברשימות נפרדות, להתחיל לפתח כאן חלומות ודקדוקי הבדלים בין גודל הכיפה לכיסוי הראש- נע בין צעד חסר אחריות עד מחסור חמור בהפקת לקחים. אסור לתת לקולות האלה להיזרק לפח פעם נוספת ומי שלא ילמד את הלקח יאבד את אמון הציבור אשר יפנה להצביע למפלגות הגדולות בהם לא יהיה סיכון ממשי לפתק ההצבעה שלו. 

לא תהיה כאן הזדמנות שלישית ולכן טענתו של פרופ' כהן כי הדתי הליברלי או חובש כיפת השמים לא יזדהה עם הרשימה הסופית נכונה אולי ביסודה אבל כלל לא משחקת תפקיד מכריע ברצון הבוחרים לעת הזו. הרצון הוא ברור כי החשש הוא אמיתי לחלוטין: המצביעים לא יסכנו את הקול שלהם פעם נוספת. 

כשקראתי את החשש הנ"ל של פרופ' כהן נזכרתי מיד בציוץ חשוב שהוציא העיתונאי עקיבא ביגמן מיד לאחר הבחירות האחרונות:

"מה הסיפור של בנט ושקד? אין סיפור. 2013 - בית יהודי + עצמה  = כ-400,000 קולות. 2015 - בית יהודי + יחד = כ-400,000 קולות. 2019 - איחוד הימין + בנטשקד + פייגלין =  כ-400,000 קולות". 

מסקנתו פשוטה ומתבקשת: "עולם כמנהגו נוהג, מגזר כמגזרו בוחר, ופצלן כפצלונו פוצל".

הווי אומר: "הציונות הדתית" כגוש מצביעים נשארת הציונות הדתית. יש לה בסיס חזק שישאר איתה רק אם יראה שיש אחדות גדולה לפניו. משכך, גודל הכיפה או נוכחותה פשוט לא רלוונטים כעת, אנחנו בסוף עוסקים באותו ציבור אשר שותף לערכי הציונות הדתית בצורה זו או אחרת. כל מצב אחר שאינו אחדות יגרום לפיזור הקולות בין שתי המפלגות אותם הציע כהן, דתית וליבלרית, ויסכן את שתיהן ואת שלטון הימין כולו.

לא תהיה כאן הזדמנות שלישית ולכן זה בדיוק הזמן להפסיק לחפש ניתוחים מבריקים מתחת לשולחן, לשמוע את רצון הציבור ולהביט למציאות בעיניים. 

אני מאמינה כי בסופו של דבר יש לציונות הדתית בסיס מספיק חזק אשר יכול להכיל בתוכו את המגוון הגדול הזה וממלא בסיס הצעתו של כהן מתייתר. אני מביאה איתי אל הכנסת את קולם של בתי המדרש ואת הסוגיות הנוגעות לחלקים גדולים וחשובים בציונות הדתית כמו גיוס משאבים ותוכניות עבור שירות לבנות, הכרה ממלכתית בלימוד תורה לנשים, סיוע לעגונות, מסורבות ומסורבי גט, הסדרת נהלים לנפגעי ונפגעות תקיפות מיניות, קידום תחום הבריאות, מעמד האישה וערך הערבות ההדדית במאבק להשבת הבנים. כל אלה מקודמים על ידי בתמיכתו ובברכתו של יו"ר המפלגה הרב רפי פרץ.

אם לא נתאחד, איחוד שהוא גם אחראי, כזה המאפשר להכניס נציגות רחבה יחסית מהמפלגה שלנו ולהוסיף עליה חיבורים, ממשלת הימין תיפול ואיתה גם החזון המשולש אשר שייכים בו כולנו: עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. אני חושבת כי הציונות הדתית נושאת בחיקה משימה עליונה עבור החברה הישראלית הכוללת בתוכה חיבור ואיחוד בין אנשים ומגזרים. לטעמי, איננו יכולים לחנך אליה את בנינו ובנותינו אבל לא ליישם אותה בעצמנו הלכה למעשה בזירה הפוליטית.

צו השעה: אחדות ואחריות.