מבלים ולומדים
מבלים ולומדים

בימים אלה מערכת החינוך חותמת עוד שנת לימודים,  והצפייה לחופשה שתביא עמה שלל אטרקציות ובילויים.

עם סיום עונת הבגרויות, וקבלת התעודות, מוחזרים ספרי הקודש למדפים לתקופה של קיפאון. כעת, בלא דף נוכחות ואימת מבחנים קיים פיתוי קלוש לפתוח ספר וללמוד. אמנם בואו של החופש בישר על קיצה של שנת הלימודית אבל ללימוד בתורה אין נקודת סיום.

ברור שלחופש הגדול תועלת רבה, יחד עם זאת, כאשר מנצלים את הזמן לצורך בילוי מתמשך ללא תוכן וערך, מפספסים בגדול. חופש אין פירושו "סתלבט" לשמו, נהירה אחרי אטרקציות למיניהן ואי עשייה בלתי פוסקת סתם כך.

לא פשוט להעמיד את התורה כמתחרה מול החופש הגדול כל אימת שהאחרון מצליח בקלות לשווק חוויות קוסמות של בילוי והנאה. בילוי בסגנון "בטן גב" לחופי הכנרת נמצא מושך בהרבה מישיבה ליד סטנדר מול גמרא פתוחה ורש"י לא מובן.

אבל חשוב שנזכור שמה שמספק לחיינו יסודות איתנים הוא לא רשימת הבילויים שנעשה, אלא העמל והמאמץ שאנו משקיעים בכל מיני תחומים בחיינו, בפרט כשמדובר בחכמת בורא עולם, שהרי כל יגיעה בה נחקק בתוכנו ממש. לפיכך פסק זמן מתורה בהיקף גדול כמוהו כפגיעה במערכת הנשימה שמובילה זרם של חיים לכל האומה.

לכן השבועות הבאים של החופש צריכים שיכילו גם פנאי ללימוד תורה מבלי לשבש שום תכניות וטיולים. אפשר ורצוי לבלות ולטייל בארצנו מצוידים בתרמיל ומקל, אבל תהיינה זו שגיאה אם המושגים חופש גדול ולימוד תורה ידמו כסותרים אחד את השני. האמת היא שיש כאן הזדמנות למנף את עולם התורה שלנו כמה צעדים קדימה וזה תלוי רק בנו. נוכל למצוא רעיונות כיצד לחבר את עולם לעולם הפנימי והרגשי של כל אחד מאתנו. למשל, כתיבת שירה או יצירה על איזה קטע תורני. נתחבר למאורעות תנ"כיים או לפסוקים מתוך התפילה באמצעות כתיבה או יצירה.

נשלב את הלימוד בין הנסיעות עם החברים וההדרכה בקייטנות, בשבילי הארץ וב"הפסקת הקפה"  שאחרי הטבילה במעיין. תוך כדי קורס צלילה באילת אפשר בהחלט לצלול כמה דקות לעולם התורה. לכל מקום שנלך נדאג להכניס ספר בתיק, בכך יקוים בנו "ותלמודו בידו". יוזמה של לימוד לילדים הוא זיקוק אדיר של אור רוחני לכל העולם. אם יש לנו נושא תורני מעניין אפשר לכתוב עליו עבודה. הכל מתקבל למעלה ומרעיש עולמות. כל לימוד קטן הוא קשירה של חבל בינינו לבוראנו.

כבר ה"חפץ חיים" תיאר מצב שבו אדם לא שם על ליבו את חשיבות התורה במשל לדג שנלקח מן המים. למרות שיש לו קצת חיות, ברור שימות לבסוף. כשלא עוסקים בתורה בקביעות במשך הזמן, הלחלוחית- היינו התורה, עלולה להתייבש ואיתה חיינו הרוחניים. אז לטבול בכנרת כן, להתייבש מחוסר תורה- לא ולא.

אז לא נעניק ליצר הרע שלנו תענוג נוסף בימי החופש הארוכים כשספרי הלימודים נערמים לערימה בדרך לפח או לבעלים החדשים. כל חפצו שנהיה עסוקים בהנאות כמה שיותר ובחוסר עשייה. אבל בחמש דקות של תורה, היכן שלא נהיה, הוא סופג בלי ספק חתיכת תבוסה. אם נצליח לתפוס רגע של לימוד גם במקום הבילוי הכי נחשב ופופולארי גרמנו ליצר הרע עוד דקירה כואבת. מה שחשוב הוא שניקח את התורה איתנו לכל מקום, מכיוון שהתורה נמצאת בכל מקום סביבנו. כל מה שמקיף אותנו הוא בעצם קדושה. זכינו להיות בדור שהתורה נמצאת בכל מקום- גם בשבילי הארץ וגם ליד המעיין ומקום הבילוי. (תוך שמירה על הלכות צניעות כמובן)

בסיכומו של דבר, הדרך היחידה, והאינסופית והקשה אמנם, לרכוש באמת את התורה הוא העמל שנשקיע, הוא שהופך את התורה להיות תורתנו שלנו. לא צריך לשם כך להימנע מעשייה בריאה ומהנה לגוף ולנפש. אך כן נדרשת מסירות נפש מצידנו בעבור כמה דקות של לימוד בחופש שאין יכולת לשער ערכם העצום.

בואו נהיה שגרירים להעביר את המסר שלימוד תורה הוא לא רק בזמנים שמתקיימים לימודים. תוך כדי הריצה למקומות הבילוי והכיף כדי קצת להתרענן ולהינות, נשקיע זמן ומאמץ גם בתורתנו הקדושה. חופשה מועילה ומהנה.