שתי תורות – בלוק אחד?

הרב אביעד גדות , כ"ט בסיון תשע"ט

דעות הרב אביעד גדות
הרב אביעד גדות
צילום: עצמי

פני ראש הישיבה האדימו מתחת לטלית. הוא עמד מולנו, ענק תורה מהדור הקודם, אחוז שרעפים. היתה זו שיחה של ליל יום הכיפורים או לפני התקיעות של יום הדין, אינני זוכר בדיוק. אך את הדברים של מורנו ורבנו הרב אברהם שפירא, זכר צדיק לברכה - הפנמנו. הרב ציטט את זעקתו היסודית של אליהו הנביא אל לבבות עם ישראל בהר הכרמל, מול המלך אחאב, נציגי השלטון ונביאי הבעל. 

"עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם ה' הָאֱ-לֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו! וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו!" הטיח אליהו. ותגובת העם ההמום: שתיקה. "וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר." (מלכים א, יח, יא).

בשתיקת העם אשר הבין כי התורה איננה קישוט או משחק, התחילה התשובה. הקריאה האדירה של העם "ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים! " אשר הדהדה בסוף אותו היום את שמי הכרמל, היתה רק התוצר של הבנה זו. כך הסביר לנו ראש הישיבה.

הקריאה לא לפסוח על 'שתי הסעיפים' ולא לטשטש את התורה מהדהדת עד היום. זהו אתגר אמיתי במיוחד למי ששואף לחיי תורה ציבוריים וממלכתיים אל מול 'אחאבים' הרואים בך קנאי-דתי ו"עוכר ישראל" (שם, יח).
מי שמייצגת יותר מכל את האתגר היא הציונות הדתית, השואפת לחדש את ימי האומה כקדם בחיי תורה. זוהי ראשית צמיחת גאולתנו. אך בעיה קשה יש לה לציונות הדתית. פוליטית, היא איננה בצמיחה אלא בצניחה. 

אחינו החרדים אשר סך הכל רוצים לשמור על "פך השמן הטהור" מיוצגים היום על ידי בונקר של ששה עשר מנדטים בעוד הציונות הדתית זורקת למעלה ממחצית כוחה אל הפח. מה גורם להבדל?

אין לנו מועצת חכמי תורה בעלת כח שתפסוק וכולם יתיישרו. אפשר לנתח למה, אך זה המצב. במצב כזה, יהיו אשר יאמרו כי אידאולוגיית-יתר מפריעה להתפשר, להסכים ולוותר על האמת וכך נוצר הצורך למצוא את המכנה המשותף הרחב. יש בזה משהו. אך האם הפתרון הוא לקיים רשימה אוורירית ובלתי מחויבת? מעין ליכוד בי"ת? כבר היינו בסרט הזה, של "בית יהודי" אשר ברח מסדר יום יהודי-דתי.

דווקא עם נטישת הבית ומיסוד "הימין החדש" הבין נפתלי בנט שעליו לנקוט עמדה ברורה גם בנושאי יהדות. בנט בחר לעצמו את הקו של "צהר" ואמנת גביזון-מדן, דבר שכמובן לא נמצא בהסכמה בקרב בוחרי הבית היהודי, ובטח לא בציבור המזוהה עם האיחוד הלאומי או עם עוצמה לישראל. יתירה מכך, רבים לעולם לא ישלימו עם התמיכה התקציבית של בנט בארגוני להט"בים או כל פעולה אחרת שנתפסת ככריעה ממשית לאלילות המודרנית עצמה.

המתח סביב נושאי הגיור והכשרות עצום, שפת הרצף שולטת ושני הקצוות מעטרים איש את רעהו בתארים 'חרדים' ולחילופין 'נאו-רפורמים'. ועוד לא דברנו על מקומם של תלמידי-חכמים בקבלת ההחלטות. השרים בצלאל סמוטריץ' והרב רפי לעולם לא ימכרו את הרבנות הראשית עבור מתווה טכני, הפתרון מתרחק ואיתו המצביעים. הבה נסכים: כל נסיון לאחד את מפלגות הימין תוך טשטוש יישום ההלכה במדינה לא יצלח בעת הזו.

הבשורה הטובה היא שדווקא בנושאי חוץ, בטחון והתיישבות, אשר גם הם גופי תורה, המצב הפוליטי בין מפלגות הימין טוב יותר. סמוטריץ', בנטשקד יחד או לחוד, הרב פרץ, בן גביר ואולי אפילו פייגלין תמימי דעים פחות או יותר: ישראל תקדם בעולם את ישראל ולא את פלסטין, צה"ל צריך להתחיל לנצח וביהודה ושומרון תהיה ריבונות. אלו מטרות מכובדות וחשובות שישנו את כל המפה. מטרות שמצדיקות אחדות אשר תסחוף חלקים גדולים בעם, דתיים ושאינם, אשר מבקשים להצביע ימין - ולקבל ימין. אפילו נתניהו יבין כי מול בלוק-ימין הוא יצטרך לשתות הפעם קולות רק מכיוון שמאל.

ובענייני דת ומדינה? תבחר כל מפלגה אם להתחבר למפלגות החרדיות או, להבדיל, ל'יש עתיד' ולשמאל הליברלי כפי שעשו אנשי 'מימד' על תצורותיה השונות. חוסר הנכונות להתפשר לכיוון השמרני הרי קיים מצידם לא פחות. אם כך, הבלוק שצריך להיות מימין לליכוד איננו בלוק 'ציונות-דתית' אלא בלוק 'חוץ, בטחון והתיישבות'. בלוק של ימין-לאומי. הלוואי שכולם יהיו מאוחדים, ובלבד שלא ינסו להעמיד מצע מלאכותי משותף בענייני תורה. אין יכולת ואין הצדקה מוסרית לטשטש את היהדות. אין לפסוח על שתי הסעיפִּים.