על גיור, דמגוגיה ואחריות ציבורית

במקום לקיים דיון מעמיק כפי שמצפה ידידיה מאיר מפוליטיקאים, הוא עצמו מתבטא בחוסר רצינות, חוסר אחריות ובעיקר חוסר מודעות.

אריאל מואב , ל' בסיון תשע"ט

דעות אריאל מואב
אריאל מואב
צילום: דוברות עתים

ידידיה מאיר בחר בשבוע שעבר לתקוף את דבריו של נפתלי בנט על הגיור. "כשהתחלתי לקרוא את הדברים", כתב, "הזדעזעתי מהטיפול השטחי כל כך בסוגיה כה מורכבת ויסודית", ולאחר מכן, הוא ניגש לבצע בדיוק את זה.

בפחות מ-1500 מילים כתב ב"פופוליסטיות כזאת על קודשי ישראל", כלשונו, מבלי לדייק בעובדות. איני יודע אם מאיר יקרא את השורות האלו, או האם הן יצליחו לשכנע אותו אחרת, אך בגלל חשיבות הנושא, ראוי להעמיד את הדברים על דיוקם. מפאת קוצר היריעה, אתייחס לחמש שגיאות מרכזיות שכתב מאיר בנוגע לסוגיות הגיור:

1.

"מיזם גיור-המונים של חצי מיליון גויים, כי בעצם הם עומדים בצפירה כמוני וכמוכם" - כך מסכם מאיר את הצעתו של בנט. אלא ש-500 אלף האזרחים שבהם מדובר אינם "גויים". הם עלו לישראל על בסיס שייכות וזהות יהודית, מתוך שותפות גורל וייעוד, ורק כאן הבינו שבכדי להיות יהודים הלכתית הם נדרשים להתגייר. מבחינה הלכתית הם נחשבים ל"זרע ישראל" ולפי פוסקים חשובים רבים מעמדם ההלכתי שונה מאשר אלו שנולדו לשני הורים שאינם יהודים. מאיר זועק על "דמגוגיה", אך דמגוגיה תהיה דווקא להשוות בכזאת קלות בינם לבין מסתננים ועובדים זרים שאין בינם לבין היהדות דבר.

2.

"בנט מתרפק על הרבנים בגולה, לפני שהייתה לנו מדינה". שוב טעות. רבני ערים וקהילות היו אמונים על הגיור במדינת ישראל עד ממש לא מזמן. עד שנות ה-90, על בסיס המדיניות שקבע הרב גורן זצ"ל כשכיהן כרב ראשי יחד עם הרב עובדיה יוסף זצ"ל, רבני עיר ערכו גיורים בקהילותיהם, שהוכרו לכל דבר ועניין. אי-ההכרה בגיורים של רבני עיר היא תופעה חדשה, שנובעת ממגמה בדלנית וריכוזית של הרבנות שאין לה שום תקדים היסטורי.

3. 

"הרבנות הראשית היא גוף ממשלתי שאחראי בחוק על גיור, נישואין וגירושין": טעות. הרבנות הראשית לישראל אמנם אחראית על פי חוק על הנישואין, אך אין שום חוק שמתייחס לגיור. מערך הגיור הממלכתי הנוכחי הוקם בהחלטת ממשלה, על בסיס סמכות שיורית, כלומר דווקא מכיוון שאין חוק שמסדיר זאת, והרבנות הראשית מכירה רק במתגיירים של מערך הגיור שבאים להינשא. עם זאת, אין בישראל "מונופול" על גיור, וגיורים של בתי דין עצמאיים מוכרים על ידי מדינת ישראל לצורכי רישום במרשם האוכלוסין.

4.

"כבר היום פועלים מסלולים רבים [לגיור], פרטיים, מקלים, ואף אחד לא עומד שם בתור": גם זו קביעה לא נכונה. ברשת בתי הדין 'גיור כהלכה' של רבני הציונות הדתית, בראשות הרב נחום רבינוביץ', נערכים מאות גיורים בשנה. כל זאת, במציאות שבה הגיור איננו מוכר על ידי הרבנות הראשית אלא רק על ידי משרד הפנים, ובזמן שבתי הדין אינם נהנים מתקציבי הענק של מערך הגיור הממלכתי (למעלה מ-54 מיליון ש"ח בשנה האחרונה).

5.

"האמת, אני לא מצפה שמצביעים בני 18 יבינו את זה, אבל איפה הדור המבוגר, איפה רבני הציונות הדתית?" ובכן, התשובה לשאלה הזו די קלה: הרב נחום רבינוביץ', הרב שלמה ריסקין, הרב דוד סתיו, הרב רא"ם הכהן, הרב יעקב מדן, הרב יהודה גלעד, כולם ראשי ישיבות ורבני ערים בני הציונות הדתית, שיחד עם הרב חיים אמסלם ורבים אחרים – הקימו ופועלים לשם שמיים במסגרת בתי הדין 'גיור כהלכה', בכדי לתת מענה למאות גרי צדק שהרבנות הראשית מפנה אליהם גב.

לראשונה מזה שנים, סוגיות העוסקות בזהותה היהודית של המדינה עומדות בלב הדיון הציבורי שלקראת הבחירות. מציאות זו מביאה פוליטיקאים רבים להתבטא בנושאים כמו נישואין, הרבנות הראשית, חקירת יהדותם של עולים ואף סוגיית הגיור, שזכתה להתייחסות מבורכת של כמה מהמתמודדים לכנסת הקרובה.

דווקא מתוך הערכה כלפיו, צר לי שבמקום לקיים דיון מעמיק, רציני ויסודי, כפי שמצפה ידידיה מאיר מפוליטיקאים, הוא בחר דווקא ב"חוסר רצינות, חוסר אחריות ובעיקר חוסר מודעות", כדברים שלו ממש.