אייזנקוט הקפיא, כוכבי הפשיר

הרמטכ"ל כוכבי תיקן השבוע חלק מהעוולות שחולל איזנקוט מאימת אירגוני השמאל ומחרחרי ההדתה ועיתון 'הארץ'

מנחם רהט , א' בתמוז תשע"ט

מנחם רהט
מנחם רהט
צילום: עצמי

1.

החלטתו של הרמטכ"ל אביב כוכבי, בעידודו ובברכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו, לקדם את תא"ל עופר וינטר מעמדת ההקפאה שאליה הושלך ע"י הרמטכ"ל הקודם אייזנקוט, לאחד התפקידים המשמעותיים ביותר בחוד החנית של צה"ל – מפקד אוגדה 98 המובחרת – יש בה משום סטירת לחי לקודמו, שבימיו הגיע מספר חובשי הכיפות במטכ"ל לאפס.  

תזכורת: במשמרות של קודמיו כיהנו במטכ"ל אלעזר שטרן ויאיר נווה, אביחי מנדלבליט ויעקב עמידרור, ואחרים שדתיותם לא עמדה להם לרועץ והכיפה שלראשם לא היתה פקטור בסוגיית קידומם. 

    2.

אין ספק שאייזנקוט הוא איש רב זכויות ומעללים בנושאי ביטחון ישראל. אבל היו לו גם חולשות. הוא זה שחסם בגופו את דרכם של חובשי כיפות למטכ"ל, מאימת השמאל, עיתון הארץ וממציאי סיסמת הכזב הדתה. הקצין שהיה הכי קרוב לחצות את סף פורום מטכ"ל, היה תא"ל עופר וינטר, קצין מוכשר ומוערך, מח"ט גבעתי לשעבר, שאמור היה לקבל קידום לדרגת מפקד אוגדה, מינוי שהוא קרש קפיצה חיוני בדרך לחברות בפורום מטכ"ל.  

אבל אייזנקוט העדיף להקפיא את המינוי. עיתון הארץ נשף בעורפו. היו שאמרו, שהרמטכ"ל אייזנקוט פוחד מדברנֵי השמאל, מעיתון 'הארץ' ומהאירגונים האנטי דתיים, יותר מאשר מפני הערבים והאיראנים. אכן, וינטר באמת עיצבן אותם, בעיקר בשל היותו שומר מצוות, בוגר מכינת עלי, בעל רקורד צבאי מרשים ומוכח, אבל חטא כתיבת איגרת עידוד ללוחמי גבעתי במבצע צוק איתן בעזה, ברוח האיגרות שכתבו הגנרלים של מלחמת ששת הימים: 

"ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באוייב הטרוריסטי העזתי, אשר מחרף מנאץ ומגדף את אלוקי מערכות ישראל. (...) אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם 'שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד'. ה' אלוקי ישראל, הייה נא מצליח דרכנו, אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד אויחב המנאץ שמך".

3.

זה הספיק לאייזנקוט, יקיר השמאל, על מנת לעצור את קידומו של מח"ט גבעתי, שהוכיח עצמו כאחד הסוסים היותר דוהרים וההתקפיים של צה"ל (שיש בו, כבכל אירגון, גם סוסים עצלים). הוונדטה האישית שניהל הרמטכ"ל, תחת חיפוי אווירי של השמאל והארץ, לא נעצרה גם מול העובדה שלאורך כל מסלולו האישי, החל מסיירת מטכ"ל, סיכן את חייו תמיד בחוד החנית; וגם לא תרומתו האישית הייחודית לחשיפת מנהרות הטרור ותשתיות החמאס, בשיטה חדשנית שבעטיה זכה בפרס מפא"ת לחשיבה יוצרת.

נתניהו דווקא חשב אחרת וביקש לקבל את וינטר לתפקיד מזכירו הצבאי. אך אייזנקוט פעל לסיכול המינוי, והזדרז להודיע לוינטר שישכח מזה. בסופו של דבר הובילה התעקשותו של נתניהו את וינטר לצידו, אבל רק השבוע השלים נתניהו את המעגל, בברכה ששיגר לוינטר: "ברכות למזכירי הצבאי כשר הביטחון (...), למינויו למפקד אוגדת עוצבת האש. תוביל אותם לניצחון. בהצלחה".

4.

המינוי החדש סלל את דרכו של וינטר להצטרפותו בעתיד לפורום מטכ"ל, שכרטיס הכניסה אליו דורש לפחות פיקוד על אוגדה. כך שלא רחוק היום שהמטכ"ל, שיש בו קצין להט"ב מוצהר (הפצ"ר), ואלוף דרוזי (מפקד המתפ"ש), ועד לאחרונה גם מי שזיהה תהליכים נאציים בחברה הישראלית, יסתדר יפה גם עם וינטר.

סבב המינויים האחרון השבוע, לא נעצר בכיפתו של וינטר. חובשי כיפות נוספים זכו לקידום, ובהם תא"ל דוד זיני יפקד על בסיס צאלים, אל"מ דדו בר כליפא שקודם לדרגת תא"ל יפקד על עוצבת סיני, אל"מ שי קלפר שמונה ראש חטיבת ההדרכה בזרוע היבשה, וכן קצינים מסורתיים-פלוס: תא"ל רומן גופמן בוגר המכינה בעלי שיפקד על אוגדת הגולן, ואל"מ יקי דולף שקיבל דרגת תא"ל ויהיה מח"ט כוח אדם בזרוע היבשה. משהו חדש קורה בצה"ל. תם עידן הדרת הכיפות. 

5.

אם להודות על האמת, היו לא מעטים שהגיבו באנחת רווחה על תום עידן ההשתבללות וההכלה, ההבלגה והסובלנות אין קץ, שהנהיג אייזנקוט, לצד מרגליות שהפיק פיו. למשל: "ילדה בת 13 שמחזיקה מספריים או סכין (...) לא הייתי רוצה שחייל ירוקן עליה מחסנית", או: "האמירה 'הבא להורגך השכם להורגו' היא רק סיסמה ריקה, לא מעשית".

אייזנקוט גם ייזכר כמי שמאימת עיתון הארץ העביר את ענף תודעה יהודית מהרב"ץ לחיל החינוך, קיצץ בסמכויות הרבצ"ר והרחיב סמכויות היוהל"ם, אימץ את פקודת השירות המשותף וקידם שילוב מוגבר של בנות במערך הלוחם, לא חמל על זקניהם של חיילים שומרי מצוות, וחולל (יחד עם שר הביטחון דאז יעלון) את סערת אלאור אזריה שהפכה אצלו מעבירת משמעת פעוטה לכדי שערוריה בינלאומית.

אייזנקוט, שהוכיח גבורה בקרבות בהן נטל חלק, נפל שדוד מול השמאל ובטאונו הארץ. הרמטכ"ל כוכבי ביצע סיבוב פרסה, והוא דווקא מדרבן את הסוסים הדוהרים, מבלי להיבהל מכל אותם נמרים של נייר.  

(באדיבות שבועון 'מצב הרוח')