רבנים ופוליטיקה - פוליטיקאים והלכה

הרב אורי בצלאל פישר , ה' בתמוז תשע"ט

דעות הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
צילום: עצמי

בנימין זאב הרצל אמר: הגנרלים צריכים להיות בצבא, הרבנים בבית הכנסת ומדינאים ינהלו את המדינה. 

אני טוען שפוליטיקאים לא יכנסו לבית המדרש. כפי שפוליטיקאים טוענים שרבנים אין מקומם במשכן הכנסת, כך גם אין מקומם של פוליטיקאים בהלכה. אני לא מבין את ההתקפה של פוליטיקאים ואנשי דעה נגד הרב שלמה אבינר. הרב שלמה אבינר הביע דעה הלכתית בנוגע למינוי נשים לחברות כנסת; דעה זו יש לה מקורות הלכתיים ואינה נטולת בסיס. 

יש רבנים שחולקים וסוברים אחרת, אבל אין זה פוסל את דעתו של הרב שלמה אבינר. אפשר לחלוק רק מבחינה הלכתית ולא כהבעת דעה. כמובן, שפוליטיקאים ואחרים לא יכולים להביע דעה בהלכה כשאינם יודעים את ההלכה. 

עלי לומר שדברי נפתלי בנט הם הגזמה יתירה. לומר על הרב שלמה אבינר שדבריו הם חילול השם, יש בכך חילול השם. כאשר אדם דתי מגיב בחומרה רבה לדברי רב שמביע דעה הלכתית, יש בכך חילול השם. אני חושב ששוב יש אנשים שמטעים את דעתו של ידידנו נפתלי בנט וסוברים שבכך ישיגו מנדטים נוספים. נפתלי בנט, אמירה זו לא ראויה לכך. אפשר לומר שאתה נוקט כרבנים אחרים שסוברים אחרת, הדבר לגיטימי ואפשרי. אך אי אפשר לחלוק ללא סמכות הלכתית. יתירה מכך אי אפשר לחלוק על ידי הצגת הדעה הנגדית כדעה לא לגיטימית ומיושנת. 

הבעיה הגדולה והמהותית היא, שאנשים לא רוצים לדעת מהי ההלכה, ומביעים את דעתם האישית. ואם ההלכה אינה מתאימה - יתאימו את ההלכה לדעותיהם. מאוד מצער לראות שאנשים דתיים מביעים דעה בהלכה בלי ידיעה כל שהיא בהלכה. בכך הם מגלים, שבאמת אין שום מחוייבות להלכה. ההלכה נקבעת לפי דעתו. 

אם נרצה לדעה מדוע בציבור הדתי לאומי יש אנשים שאינם מכבדים כראוי את ההלכה, אמירות אלו מסבירות את העניין. 

בוודאי רבים יאהבו את דברי הראי"ה קוק זצ"ל: "האידיאל של מנהיג גוי קדוש להתמסר לעבודה הציבורית בכל נפשו שאף מצבו הפרטי יהיה בטל ושקוע בענייני הציבור, על כן גם הליכות ביתו צריך שתסכים ההנהגה הכוללת. ולשם כך צריך את הסכם גברת הבית". (עין איה, ברכות, ח"ב, עמ' 112). רבים ישבחו את הדברים שנאמרים לזכותה של האשה. 

אולם, כדאי שנזכיר גם את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בדבר זכות הנשים לבחור ולהיבחר לממשלה: "והנה בדבר הדין אין לי מה להוסיף על דברי הרבנים שקדמוני. בתורה בנביאים ובכתובים, בהלכה ובאגדה, הננו שומעים קול אחד, שחובת עבודת הצבור הקבועה מוטלת היא על הגברים ש'האיש דרכו לכבוש ואין האשה דרכה לכבוש', ושתפקידים של משרה, של משפט ושל עדות, אינם שייכים לה, וכל כבודה היא פנימה. וההשתדלות למנוע את תערובת המינים בקבוצים היא כחוט חורז במהלך התורה בכלל. וממילא ודאי שנגד הדין היא כל התחדשות של הנהגה צבורית המביאה בהכרח לידי התערבות של המינים בהמון, בקבוצה ובמסיבה אחת" (מאמרי ראי"ה, עמ' 189-191). 

כמובן, שדברים אלו לא יהיו ערבים לכל אחד ואחת. אלו שמשננים את דברי הראי"ה קוק בכל פינה ופינה ורואים אותו כמורה דרך, אינם מזכירים את דבריו לעניין זה. אני לא בא להביע דעה הלכתית אם מותר לנשים להיות חברות כנסת. יכול להיות שיש מקום להתיר לנשים להיות חברות כנסות.

אני מתנגד לשתי נקודות: א. ההתנגדות לדעה הלכתית שאינה נעימה לכל אחד ואחת. ב. החשיבה שיש הכרח שנשים יהיו חברות כנסת כיון שנשים הן חייבות להיות שוות לגברים. שוויון אינו מחייב שאשה תשמש באותם תפקידים כגבר. שוויון מחייב הבנה שיש להעריך את האשה כמו הגבר. וכל אחד ואחת יש את התפקיד המיוחד לו. גם הפוסקים שמתירים לנשים להיות חברות כנסת, יש לעיין אם הם סוברים שזוהי מציאות לכתחילה. האם גם לדעתם, יותר ראוי שאשה לא תהיה חברת כנסת. הרי כבר נאמר "כל כבודה בת מלך פנימה". 

כדאי שנפסיק להסביר את התנ"ך וההלכה לפי דעותינו האישיות, ונעיין בצורה אמיתית בתנ"ך ובהלכה.