איש על דגלו

הציונות הדתית מרימה 3 דגלים: עם ישראל, ארץ ישראל, תורת ישראל. לא חדש, אך נראה לי שלרבים מאתנו קשה עם זה. 

הרב ד"ר אהוד נהיר , ז' בתמוז תשע"ט

הרב אהוד נהיר
הרב אהוד נהיר
צילום: עצמי

בישיבת צוות שערכנו לאחרונה שוחחנו מעט על הבחירות האחרונות. הסתבר שמבין 8 אנשים, כולם דתיים לאומיים, עובדים יחד שנים ומסתדרים מעולה – הפתקים שלנו הלכו לארבע מפלגות שונות. מדוע זה קורה?

הציונות הדתית מרימה 3 דגלים: עם ישראל, ארץ ישראל, תורת ישראל. לא חדש, אך נראה לי שלרבים מאתנו קשה עם זה. 

יש שסוברים שדגל התורה לא מורם מספיק גבוה. הם מעדיפים להצביע למפלגות חרדיות. יש סבורים שדגל העם לא מורם מספיק. הם יצביעו ליכוד או כחול לבן. לא בגלל שהדת לא חשובה, אבל הם לא רוצים להיות מגזריים. חשוב להם להרגיש חלק מעם ישראל. יש מי שהכי חשוב לו ארץ ישראל.

מצדו להתחבר עם חילוניים – רפול או שקד, אלדד או גנדי – העיקר לשמור על הארץ. הנה, כולנו עם כיפות סרוגות, מתפללים באותם בתי הכנסת, נפגשים באותם אירועים, אבל מצביעים למפלגות שונות. 

לפני כחודשיים נערך אצלנו, בישיבת נחלים, פאנל בחירות שבו השתתפו נציגים דתיים מחמש מפלגות שונות. כשעצמתי את העיניים ורק הקשבתי לא ידעתי מי שייך לאיזו מפלגה. כולם ציטטו בדבקות פסוקים מהתורה, לכולם חשוב החיבור לעם ישראל, וכולם מחוברים גם לארץ ישראל.

רגע לפני שפקחתי את העיניים חשבתי שבקלות הם יכולים להחליף כסאות: ציפי חוטבלי בבית היהודי, עידית סילמן בליכוד, אלישיב רייכנר בבית היהודי, או בליכוד או בימין החדש, ואולי אפילו בעבודה או בכחול לבן. אין צורך שהוא יחליף אף אחת מהדעות שלו. הוא יכול להסתדר אתן בכל אחת מהמפלגות הללו. נראה לי שזה אפילו לא עניין של חיבור אישי, זה סתם. סתם להתפלג. 

הכיפה הסרוגה מציינת מכלול ערכים – דתיים, לאומיים, מודרניים, אנושיים. אפשר להתווכח בלי סוף מה המשמעות של כל אחד מהערכים הללו, אך אין חולק על כך שהכיפה הסרוגה מציינת את עצם הצורך בחיבור. 

החיבור הוא שמייחד את הציבור שמונה לכל הפחות 15 מנדטים. לטעמי, החיבור הוא הערך המשמעותי והחזק ביותר. כל אחד מהדגלים הללו לבד הוא חשוב, חשוב מאוד. אך החיבור שלהם יוצר סנרגטיקה שהיא הנותנת לנו את עוצמתנו הייחודית.  

אז ברור שיש הדגשים שונים וניואנסים רבים, אבל ההבנה שיש כאן שלושה ערכים ושהם קשורים זה בזה, ושאנחנו לא מוכנים לוותר על אף אחד מהם - זה מה שיכול וצריך לאחד אותנו.

הלוואי וכל אלו שלראשם כיפה הסרוגה, כל הנשים שסרגו או שקנו פעם כיפה שכזו, יתאחדו יחד גם למפלגה אחת. 

מקווה שהפעם נלמד את הלקח.