משפט התורה – TAKE 2

לא צריך להיות אידאליסט גדול ואין חובה להבין עד הסוף כמה קריטית היא מלחמת התרבות במדינת ישראל.

הרב אביעד גדות , י"א בתמוז תשע"ט

תתארו לכם ראיון. יושב לו אדם מכובד. רב בישראל, שר חינוך, מיושב בדעתו. עונה בצורה עניינית ומדודה לשאלה קנטרנית – ונפתחים עליו שערי הגיהנום התקשורתי.

כעת בחרו לכם מילה מהסל: חשוך, הומופוב, בורות. הוסיפו רגש: זעזוע, חרדה, חלחלה. צייצו עליו עוד עגבניה, על הרב רפי, אויב העם שנקשר אל עמוד הקלון של הכנסיה התקשורתית הצבועה.

נתניהו, איך לא, התנער מהר. אולי מהר יותר משעשה זאת אך לפני חודש וקצת במקרה של בצלאל סמוטריץ' ומשפט התורה. כי במשבר תקשורתי חשוב לו לתפוס צד. את הצד הנכון, לבל ידבק בו רבב.

הנושא איננו פרקטיקת טיפולי המרה כן או לא, שהרי הרב רפי איננו מטפל אלא מחנך ולכן גם דיבר על התייחסות כללית. אין שאלה גם לא על הכבוד והאהבה לכל אדם באשר הוא. הנושא הוא עצם הגישה לתופעת הנטיות ההפוכות. הנקודה היא הלגיטמציה לחשוב בקול בנושאי ביולוגיה ושאלות מוסר.

ואתה הדתי המצוי, זה שישב רק לפני כמה שעות בעיצומה של שבת קודש ולמדת עם בנך את דברי רש"י על עצת בלעם לפגוע בישראל באמצעות עריות, חושב לעצמך תוך כדי כיווץ בבטן "טוב נו, היה אפשר לענות קצת אחרת. ולמה בכלל להתייחס לנושא?"

אז זהו שזאת לא בעיה של רבנים. אם לא שמת לב, אתה הדתי ואת הדתיה - הפכתם לנושא הבחירות. הפכתם לשאלה הבאה של מדינת ישראל. האם יותר לך, אולי, רק לחיות את חייך? או גם לומר את דעתך, כן, זו שחונכת עליה, כשווה בין שווים? הדתי הוא אולי רק הסמל, שקל יותר לתקוף מאשר את השמרן-החילוני. סיפרה לי רופאה לא מזמן כי חוקרים נאלצים לגנוז מחקרים, או לא לעסוק בהם בכלל – כי התוצאות לא קולעות אל הפי סי.

המנגנון להשמדת כל נון-קונפרמיסט חייב להטריד. למעשה, מטרידה יותר ההבניה עצמה שנוצרה פה מבלי ששמנו לב. תכירו, תכירו בנו מיד. חבקו אותנו. אשרו אותנו בחתימת ידכם שלכם. שאם לא כן, נשארתם בני חושך לעד.

לא צריך להיות אידאליסט גדול ואין חובה להבין עד הסוף כמה קריטית היא מלחמת התרבות במדינת ישראל. מספיק לחשוב על האקלים שהולך ונרקם פה עלינו עצמנו, על ילדינו ועל נכדינו.

אם איננו רוצים להשאיר את התורה בבית כנסת, אם איננו רוצים להשאר יהודים באהלינו ו'בני אדם פוסט מודרניים' בצאתנו, חובה להקים מערכות שיעסקו בסוגיות הנפיצות ביותר: מחקר, ספרות, ניירות עמדה של צוותי מומחים לצרכי הסברה וחקיקה ועוד. נדרשים מהלכים הרבה יותר מעמיקים ורחבים מאשר התבטאות בישיבת מרכז הרב או אולפני ערוץ 2. הם לא נגמרים במגרש הפוליטי אלא נקבעים בשטח. כן, גם במשרד החינוך. בנושא הלהט"ב למשל, העניין הוא לא רק עצירת תקציבים לארגונים העושים שמות בנוער. יש ליזום אלטרנטיבות שפויות מטעם מדינת ישראל או כאלה אשר עימן יתקשר משרד החינוך.

סביר מאד שמאת ה' היתה זאת ולא דרך מקרה, כדי שנדע לטפל טוב בנושא כה חשוב. אין דרך להפקיר אותו בידיים לא אחראיות.

אולי זה יקח עשור, אולי שניים ויותר אבל חייבים להתחיל.