לצעוד בענווה עם הקידמה
לצעוד בענווה עם הקידמה

סקרים הם כמו בושם טוב, אמר שמעון פרס, מריחים טוב ועוברים מהר. אולם הסקרים הם עדיין כלי לבדיקת הדופק הציבורי.

ביולי 2016 ביצעה חברת מחקר, החברה בארגון מכוני המחקר הבין לאומי Esomer, סקר עומק שבחן עמדות ותפיסות בנושא המשפחה בישראל. המחקר נערך במסגרת 'כנס רמלה', שכותרתו הייתה: 'המשפחה -אתגרים וחזון'.

הסקר כלל עשרות שאלות. אחת מהן הייתה בנושא הבא: אם היית יכול/ה לשנות את נטיותיו המיניות של ילדך האם היית מתערב? 25% מהנשאלים השיבו, שלא היו מתערבים, אולם, 58% ענו, שהיו מתערבים בפועל, בדגש על זיהוי מצוקה או בקשת עזרה. שאר הנשאלים לא התייחסו לשאלה בתשובות רלבנטיות.

במסגרת הכנס, הייתה אמורה לשאת דברים, חברת הכנסת מיכל רוזין על תפיסת המשפחתיות בעיניה. על מנת לאפשר לה להתכונן, נשלח אליה הסקר עם מכלול השאלות. רוזין החליטה לבטל את הרצאתה בכנס. הנימוק היה קיומה של השאלה. עצם העלאת האפשרות להתערבות בנטייה המינית, אפילו על בסיס רצוני של הילד, היוותה מחסום, שחברת הכנסת לא יכלה לעבור.

רוזין היא מייצגת תופעה, לשיטתה, עצם המחשבה שאפשר לדון אינה לגיטימית.

הנטייה לבני אותו מין, היא תופעה עתיקה עוד לפני נתינת התורה. היא הייתה חלק מתרבויות עתיקות כמו דור המבול, ועמי כנען. העמדה, כי כל נטייה מורגשת באדם, היא מהות פנימית, הייתה הרסנית לתרבויות אלו. מי שחי באקלים התרבותי שלהן, ודאי חש מוסרי ונאור. אולם, המיסוד והלגיטימיות הציבורית למכלול הנטיות הובילו את התרבויות אל סופן.

מקובל לספר על ר' חיים מבריסק, שטענו כלפיו שהתורה מיושנת ביחס להגבלות שלה על היצר המיני. עליכם לצעוד עם הקידמה! מיושנת? אמר ר' חיים, הרי התופעות אותן אתם מעצימים הן תופעות של העולם העתיק, התורה כבר הגיבה עליהן והצליחה לקדש את יצר המין.

ליהדות, ההגדרות הבסיסיות ביותר של טוב ואושר, תלויות בקשר הזוגי של זכר ונקבה. התורה טענה כי קיומו של האדם לעצמו אינו טוב. "לא טוב היות האדם לבדו" הפתרון האלוקי היה "אעשה לו עזר כנגדו". האדם לבד הוא חצי בן אדם, רק יחד עם חוה הפך להיות אדם שלם. חז"ל מתארים את החיפוש של האדם למערכת זוגית ואת החלופות השונות שעלו.

החלופה היחידה, שהוגדרה כמערכת קיומית, המשכית ויציבה, היא החלופה של אדם וחוה. החלופה של קשר בין בני אותו מין נשללה הן בפסוקים והן בדברי חז"ל. המבנה המשפחתי הקיומי, נוסד, על בסיס ההבנה כי דווקא ההשלמה בין המינים השונים, היא היוצרת חיבור אמיתי, ועל כך, שיחסי אישות מקודשים של גבר ואשה הם הגורמים לקרבה וקשר.

המבנה של מערכת זוגית של יוזמה ומימוש, של השפעה וקבלה, של מימוש קשר גופני במובן כפול של קירבה והמשכיות, הוא המודל המאפשר יציבות של ברית, וחדירה של הנשגב אל האנושי. הקשר המקודש של איש ואשה ומיקומו של כוח המין בהקשר הזה, הוא הבסיס לחיים לאומיים יציבים וליכולת לממש אותם בארץ ישראל.

מתוך מבט בוחן פני אדם וחברה, הגדירה התורה את מערכת היחסים האנושיים המיטביים בעיניה.

כשהתפיסה של התורה, פוגשת את האדם המתמודד אל מול נטייה אל בני אותו מין, הקושי הוא גדול. זה ברור לכל מי שלב מבין לו. זה המקום בו נוצרת האמפטיה, הבנה עמוקה לתהום הפעורה מתחתיו ולפער בין החוויה האישית שלו לנורמה התורנית, פער שיתכן שלעולם יהיה קיים. אולם האמפתיה אינה יכולה להפוך ללגיטימציה, כלומר לאישור המעשה כנורמטיבי.

הסיפור האנושי האישי של האדם המתמודד, הקושי והאתגר, איננו הבסיס לעיצוב נורמות. הנורמטיביות, נקבעת על פי תיאור המבנה הנפשי של האנושות, של החברה, של המרכיבים החיוניים לשרידותה והתפתחותה, והנגזרת ממנה למבנה הנפשי של האדם ואושרו, את התיאור המדויק ביותר נתן לנו בורא העולם בתורתו.

ההבנה כי התיאור המדויק של המסגרת האנושית למערכות יחסיים אנושיים ומיניים, נגזר מהתורה, צריך לדחוף כל מי שלב מבין לו, לפעול ולמצוא פתרונות וסעד מתוך הבנה והסכמה, על מנת לגשר בין החוויה של האדם המתמודד לנורמה התורנית.

המתקפה התרבותית, כנגד מי שמבקש לקדם את האנושות לטבע הבסיסי והאלוקי שלה, וכנגד מי שמנסה להקל על הסובלים מהפער, היא מתקפה אנטי מוסרית.

מי שרוצה בתיקון עולם, חייב לשאת קול צלול, בהיר ומנומק, אמפטי ומדויק לתקן עולם במשפחתיות קדושה.