שר בכיר? קודם שיהיה בחיר
שר בכיר? קודם שיהיה בחיר

בערבו של כ"ב בסיוון תשנ"ב, 23 ביוני 1992, יום הבחירות לכנסת ה-13 (היא החלה לכהן השבוע לפני 27 שנים, בי"ב בתמוז תשנ"ב, 13 ביולי 1992), הייתי עורך עמודי החדשות הראשיים בעיתון 'הצופה'.

כמובן שכולנו, במדינה ובמערכת, המתנו חסרי סבלנות למדגם של 'מבט לחדשות' – מהדורת החדשות היחידה בערוץ הטלוויזיה היחיד שפעל אז – עם סגירת הקלפיות, כדי לשמוע את תוצאות הבחירות לכנסת.

כל הידיעות שערכתי עד אותה שעה התמקדו בפולקלור פוליטי: איפה הצביע השר הזה, היכן הסתובב הח"כ ההוא. אבל הכתב המדיני של העיתון דאז, יעקב אדלשטיין ז"ל, כתב חרוץ ומקושר היטב, הקדים להעביר ידיעה למערכת כבר בשעות אחר הצהריים, שעיקרה: ראש הממשלה יצחק שמיר ביקש מראשי מפלגות הימין שיהיו איתו בקשר מיד עם היוודע תוצאות הבחירות, כדי לפתוח בשיחות מיידיות על הרכבת הממשלה הבאה בהקדם.

ברור שהידיעה הזו לא פורסמה למחרת. כשנודעו תוצאות המדגם בשעה 10 בלילה, היא הפכה לבלתי רלוונטית בעליל. עלי הוטלה המשימה הטראגית לנסח את הכותרת הראשית של 'הצופה' שבישרה
על ניצחונו המוחלטשל יצחק רבין, ותבוסת הליכוד והימין.

ראשי מפלגות הימין לא רק שלא היו בקשר עם יצחק שמיר – חלקם בכלל לא היו בכנסת, כמו 'התחיה' או מפלגתו של יצחק מודעי המנוח שפרש מהליכוד, שאף אחד היום כבר לא זוכר את שמה, עוד מפלגה מיותרת באותה מערכת בחירות.

אני נזכר לאחרונה פעמים רבות בחוויה הבלתי מרנינה הזו שעברה עלי, בכל פעם שאני שומע על הוויכוחים בין ראשי מפלגות הימין בשאלה מי יהיה מספר 1 ברשימה, ויותר מכך – מי יקבל אחרי הבחירות את התיק הבכיר, ואיזה תיק בכיר יקבל. חברי ראשי מפלגות הימין: יכול להיות שעוד אתם מתקוטטים על מספר 1 ועל תיק בכיר, תגלו אחרי הבחירות שביזבזתם אנרגיה לחינם.

במקרה הטוב תקום ממשלת אחדות בראשות הליכוד בהשתתפות כחול-לבן, במקרה הפחות טוב תקום ממשלת אחדות בראשות כחול-לבן בהשתתפות הליכוד, ובמקרה הגרוע ביותר תקום ממשלה בראשות כחול-לבן בלי השתתפות הליכוד ובלי הבית היהודי.

גם בשני המקרים הראשונים,האופטימיים, בהנחה הלא ודאית שהבית-היהודי יהיה בכלל בקואליציה, התפקיד הכי בכיר שיקבל הנציג שלו יהיה שר המדע (בלי לזלזל חלילה במשרד המדע, במיוחד בשבוע בו מציינים יובל שנים לנחיתת האדם הראשון על הירח, ראו כתבה בגיליון זה) או השר לאיכות הסביבה, ואולי תקבלו כפיצוי גם את תפקיד סגן שר התחבורה או התיירות או משהו דומה (ובלי לזלזל באף אחד מהמשרדים הללו).

סיפור שכמעט לא ידוע מבחירות 1992, שסיפר לי רחבעם זאבי ה' יקום דמו זמן קצר אחרי הבחירות: ערב הבחירות לכנסת ה-13 הוא ניהל שיחות רציניות עם ראשי 'התחיה' על איחוד או ריצה משותפת של 'התחיה' ו'מולדת', מפלגתו שלו. שני הצדדים לא הגיעו להסכמה על המקום הראשון ברשימה – גנדי התעקש שהוא יעמוד בראש, 'התחיה' התעקשה על יובל נאמן – ועל שיטת הרכבת הרשימה: ריץ'-רץ' אחד כנגד אחד או חלוקה מספרית שונה, שתיתן עדיפות ל'מולדת'.

הוויכוח לא הוכרע. שתי המפלגות רצו בנפרד לכנסת. 'מולדת' אכן עלתה במנדט, משניים לשלושה (שמהר מאד התפלגו לשלוש מפלגות), 'התחיה' לא עברה את אחוז החסימה. גנדי יכול היה לנפנף ב'צדקתי', בדיוק במקום המתאים ביותר למשפט מהמאבק בתאונות הדרכים: 'אל תהיה צודק – תהיה חכם'.

כך אבדו לימין הקולות החסרים למנדט הבודד, שהעביר את השלטון מהימין (59 מנדטים) לשמאל ברשות רבין (61 מנדטים). מכובדי ראשי מפלגות הימין, עד שאתם מתכתשים מי יהיה השר הבכיר, תתכוננו לאפשרות שאף אחד מכם לא יהיה שר.

בתמונה: יצחק שמיר וזבולון המר זכרונם לברכה – בסוף הלכו יחדיו לאופוזיציה.

זבולון המר ויצחק שמיר
זבולון המר ויצחק שמירצילום: יעקב סער, לע"מ