קנאי

ראשי העדה וגדולי העם, היכן הם היו בכל הסיפור? קול דממה דקה. ספונים באוהליהם, כפופים, שבורים ואובדי עצות.  

דודי וכטל , ט"ז בתמוז תשע"ט

דוד וכטל
דוד וכטל
עצמי

"האם כל מי שלא חושב כמוך מיד צריך להרוג?!"; "כבר שכחת מה שכתוב בתורה – ואהבת לרעך כמוך?!"; "לא כדאי להתעדכן ולהכיר בזה שהעולם משתנה?";

אלו הן רק מקצת הטענות ששמע פנחס, בימים שאחר המעשה. בתחילה אלו היו רק הערות בטון מלגלג, משם זה הדרדר לאיומים מרומזים ולבסוף הוא חש כבר בסיכון של ממש.

גם סביבתו הקרובה לא לגמרי האירה לו פנים. פה ושם הוא שמע ממקורביו רמיזות על כך ש'זו לא דרכה של תורה', ולא הוא האיש לקבוע בשביל אחרים מה מותר ומה אסור, ובכלל 'דרכיה דרכי נעם' והתגובה שלו הייתה מעבר לכל פרופורציה מתאימה.

זו הייתה שיחת היום במחנה ולא היה מי שלא הביע דעה. כמעט כולם טרחו לציין, שאולי אם הוא היה קצת פתוח יותר לעולם שבחוץ, הוא היה מבין שזו תקופה חדשה ואי אפשר להישאר מאחור. במה מדובר בסך הכול? הרי המנהיג שלנו בעצמו, שהוא ודאי לא אחד כזה שניתן לזלזל במוסריות שלו, גם הוא מצא לעצמו כלה מאותו עם. בטח יש להן אופי טוב ותכונות אציליות, היה מי שהוסיף.

ובכלל, לומר על התרבות של בני אותו עם שהיא הינה עבודה זרה... זוהי קביעה יותר מדי חד משמעית וסגורה. אם טיפה מתבוננים בדרך עבודתם, מגלים בה עומקים ורעיונות נעלים, כאלה שאולי אפילו כדאי לנו לאמץ. בזמן שאנחנו מנסים לקדש את החומר, הם בגדולתם מקדשים אפילו את הצואה. אתם מבינים, לתת מקום של כבוד אפילו לצואה, לכל הפסולת והנטיות השפלות שיש בנו... זו גדלות נפש של ממש.

אבל פנחס, כך היה כאלו שפסקו, שייך לעולם ישן, עולם של טוב ורע, לבן ושחור. פנחס עדיין לא הבין שהכול הרבה יותר מורכב ממה שנראה במבט פשוט. כל הדיבורים שלו על כך שיש אמת ויש שקר, יש את מה שנכון לחשוב ומה שהוא טעות, כל אלו בסוף הביאו אותו למעשה הקנאות הפזיז שעלה בחייהם של אנשים יקרים, זוג צעיר בתחילת דרכו, שרק רצה לממש את אהבתו.

ראשי העדה וגדולי העם, היכן הם היו בכל הסיפור? קול דממה דקה. ספונים באוהליהם, כפופים, שבורים ואובדי עצות.   

במקביל לדיבורים, לאיבה ולאיומים, היה מי שהחל לעבוד על נוסח של חקיקה חדשה. 'כל חברה חייבת לשמור על עצמה מפני קיצוניים', הסבירו. ו'גם לחופש הביטוי חייב להיות גבול', הוסיפו. בתהליך מהיר הוגשו נוסחי טיוטה ראשוניים, עם כל ההתניות החדשות וההסברים, מה אסור לומר ומה מותר.

קנאי, חשוך, גזען וצר אופקים, זה מה שאז שכולם חשבו. אחרי אלפי שנים, אנחנו מתעניינים בעיקר במה הקב"ה חשב. "הנני נותן לו את בריתי שלום".

הבו לנו אנשים פשוטים, ישרים, נורמליים, טבעיים ולא מורכבים. הבו לנו קנאים.