בגדי המלך החדשים

עו"ד אליקים העצני , י"ט בתמוז תשע"ט

דעות אליקים העצני
אליקים העצני
פלאש 90

לכאורה, יש לנו כאן 'קובייה הונגרית' שאין לה פתרון: הליכוד אינו יכול להרכיב ממשלה כי בלי קולותיו של ליברמן אין לו רוב, וכל מפלגה אחרת אפילו אינה מתקרבת לרוב כזה.

באין פתרון החליט נתניהו לקיים בחירות חדשות, אך גם אילו החזיר את המנדט לנשיא שהיה מטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על בני גנץ, התוצאה היתה דומה, כי גם לכחול-לבן אין רוב.

לפי הסקרים גם הבחירות החדשות לא יביאו את הישועה ואף ירחיקו אותה, מפני שליברמן הולך ומתחזק. אז מה? נכריז על בחירות ג', וכן הלאה? אין טעם לחפש מענה לשאלה, מדוע ליברמן מסרב להצטרף לקואליציה של נתניהו. הכל תמימי דעים שנימוקים כמו גיוס החרדים לצה"ל הם תירוצים בלבד והרושם הוא שליברמן נחוש להכשיל כל ניסיון של נתניהו להישאר ליד הגה השלטון. דוק: נתניהו ולא הליכוד. האיש, לא המפלגה.

מה מניע את ליברמן לערער את כל מבנה השלטון בישראל בגלל אדם אחד? הליכוד מסמן אותו כ'בוגד' שחצה את הקווים ועבר למחנה השמאל. ברם, הרקורד של ליברמן כשר ביטחון בתחום הבנייה בחברון, למשל, ובקידום אמצעים משפטיים נגד ההשתלטות הערבית על אזור C, הוא דווקא בכיוון הימני.

ליברמן גם דרש לפנות את חאן-אל-אחמר ולנקוט יד קשה נגד החמאס, אך יוזמותיו סוכלו ע"י נתניהו. גם בשנת 2012, כאשר אבו-מאזן פנה לעצרת האו"ם להתקבל לארגון ובכך הפר מן השורש את הסכם אוסלו, ליברמן הבטיח תגובה חמורה ונתניהו בלם.

כך או כך - אם תסכול עמוק, ענייני, ממדיניות הוויתורים של נתניהו כטענתו, ואם טינה אישית, עמוקה, לא-עניינית, שהתפרצה עכשיו הם המניעים האמתיים לסירובו של ליברמן לאפשר לנתניהו להמשיך לכהן כראש ממשלה, זו עובדה פוליטית ועמה חייבים להתמודד.

הניסיון הראשון להתמודד נעשה ע"י נתניהו עצמו סמוך מאוד להצבעה על פיזור הכנסת. באמצעות שליחים הוא פנה לאבי גבאי ובין היתר הציע לו את תיק הביטחון, זכות ווטו בכל ענייני ההתנחלויות ונטישת כל היוזמות לרפורמה בתחום המשפט.

כמו כן פנה גם לכחול–לבן, כנראה עם נכונות לוויתורים חמורים עוד יותר. מהותית, נתניהו הציע לאופוזיציה במסגרת 'אחדות לאומית' - "את חצי המלכות": הקפאת המצע הלאומי ורוטציה, שתשאיר את ראשות הממשלה בידיו למחצית הקדנציה. גם לאחר בחירות ספטמבר, אם נתניהו שוב לא יוכל להרכיב ממשלה, לא יהיה מנוס מאותו הפתרון.

אלא, בכל אוקיינוס המלים שנאמרו, נכתבו ושודרו בנושא הזה, לא מצאנו מילה אחת על פתרון חילופי, אפשרי וזמין: שהליכוד יבקש להטיל את הרכבת הממשלה על חבר כנסת אחר מן הליכוד שמסוגל לעמוד בראש ממשלה. האם יש כזה? בנט טוען שהוא מכיר 5,6 כאלה, ואכן הליכוד יכול להתברך בלא מעט אישים בעלי שיעור קומה.

ההבדל בין שתי החלופות – עם נתניהו או בלעדיו – הוא שעם נתניהו, "האחדות הלאומית" תיטוש או תקפיא את האידיאלים והאידיאולוגיה של הימין, בעוד שבלי נתניהו ממשלת ימין שליברמן יעניק לה רוב, תוכל להמשיך במדיניות שעיקריה רפורמה עמוקה בכל המערכת המשפטית והצלת יהודה ושומרון ומפעל ההתנחלות, שבזכותם גוש דן יכול לישון בלילות שנת ישרים.

נפתלי בנט הוא הראשון שהעז לרמוז על הפתרון הזה, המשאיר את הליכוד שלם באמונתו וגם בראש ממשלה ימנית נטו. בנט, כאותו הילד באגדה של אנדרסן, אומר לאנשים מה הם רואים: מלך עם חצי כתר, מפושט מכל בגדיו האידיאולוגיים.

בעיה דומה עומדת בפני המפלגה המתחרה, כחול-לבן: ה'ליברמן' שלה הם החרדים שנשבעו שלא להצטרף לכל קואליציה עם יאיר לפיד. הפסילה היא אישית-אידיאולוגית, וכל עוד לפיד יעמוד על זכותו הקנויה לראשות ממשלה ברוטציה, מובטח למפלגה שלא להגיע לשלטון. הליכוד מנצל היטב את המום המולד הזה של יריבו, אך מי יאמר לו: 'קשוט עצמך'?

'אחדות לאומית' שתנחת עליה תכנית טראמפ, תביא עלינו וויתורים קטסטרופליים. כבר במו"מ הקואליציוני שקדם לפיזור הכנסת דחה הליכוד את הדרישות האלמנטריות האלה של מפלגות הימין:

  • להתחייב להימנע מנסיגות ביו"ש;
  • להסדיר את ההתיישבות הצעירה (כ-80 מאחזים);
  • להבטיח את השלטון היהודי על אזור C;
  • לבטל את 'ההתנתקות' בצפון השומרון.

אם לכל זה סרב נתניהו במסגרת ממשלה ימנית-נטו, מה מצפה לנו מ'אחדות לאומית'?

יש מידה של אירוניה בתמונה העגומה הזאת. האם באמת מובטחת לנתניהו אפילו חצי קדנציה עד לרוטציה עם גנץ? תלוי בהחלטתו של היועמ"ש לאחר השימוע. גם אם נניח שנתניהו ישכנע את מנדלבליט לבטל את מרבית האישומים נגדו, קשה להניח שלא יישאר כלום - פרשת המתנות, למשל. אולם די באישום אחד בלבד כדי לאלץ כל שותף ל'אחדות הלאומית' לפרק את השותפות, מפני שדעת הקהל לא תסבול ראש ממשלה המבלה את מחצית זמנו על ספסל הנאשמים.

והואיל וגם לחנינה, אפילו עפ"י החוק הקיים, לא יימצא רוב ללא קולותיו של ליברמן, הליכוד עתיד להתפרק מכל נכסיו האידיאולוגיים כדי לקנות חודשי שלטון ספורים בלבד לנתניהו, פסק הזמן עד להחלטת היועמ"ש. האם בנזיד עדשים כזה כדאי למכור את הבכורה?

ולנתניהו – מדיניות "אחריי המבול" כדאית? ואולי להיפך: אם יוותר מרצון על הכתר המפוקפק הזה כדי להבטיח למחנה הלאומי את המשך השלטון המלא, ואם ייראה כמי שנענה לקריאה 'שיפנה את מקומו כדי להילחם על חפותו' – סיכוייו לצאת בעסקת טיעון נוחה וללא קלון, רק גוברים. לימים, אם עוד יהיה כוחו במותניו, יוכל לעשות קמבק, כפי שכבר עשה פעם.

הבה נקווה, שהמחנה הלאומי ישיג בבחירות רוב בלי ליברמן וכל החששות יתפזרו. אך אם לאו, הכעס על בנט הוא יועץ רע, כי עצתו – טובה.