"אני מביע צער והתנצלות בפני המשפחות ובפני החברה", כך אמר אהוד ברק, יו"ר מפלגת ישראל דמוקרטית, שכיהן כראש הממשלה וכשר הביטחון במהומות אוקטובר 2000 במגזר הערבי, בעת ריאיון ששודר ביום שלישי בתכנית "בחצי היום" ב"כאן רשת ב".
אין זו הפעם הראשונה שאהוד ברק מתנצל, בעיתוי לא מפתיע של בחירות, בפני הציבור הערבי.
ברק, בהיותו ראש ממשלה, במסגרת הופעתו בפני חברי המועצה לשלום ובטחון, התנצל בתאריך 22 בינואר 2001 בפני הציבור הערבי בישראל על הריגתם של 13 מבני המגזר במהומות אוקטובר 2000. כבר אז הערבים "לא קנו" את דבריו וח"כ עבד אלמלכ-דהאמשה מסיעת רע"מ צוטט כמי שאומר: "בוקר טוב מר ברק. כבר מאוחר מידי, המגזר הערבי החליט כבר על חרם מוחלט בבחירות לא נשכח ולא נסלח אנחנו לא בכיסו של אף אחד".
גם במהלך פגישת בחירות ב-4 בפברואר 2001 בה שוב התנצל ברק, היו מקרב הח"כים הערבים ש"לא קנו את הספין", וקבעו שהוא האחראי להרג. ח"כ טאלב א-סנעא אמר אז כי התנצלותו של ברק נועדה לצורכי בחירות בלבד וצוטט כך: "מדוע ברק לא התנצל מיד לאחר הריגת האזרחים הערביים"?
תזכורת לפני שבוחרים ומתנצלים
ברקע למהומות אוקטובר 2000 ניתן לציין מספר אירועים משמעותיים שהתחוללו באותה שנה ותרמו להם כדוגמת יום הנכבה- בו התפתחו הפגנות אלימות מצד ערבים ישראלים, הכינוס השנתי של התנועה האסלאמית שנערך ב־15 בספטמבר תחת הכותרת "מסגד אל־אקצא בסכנה"- בו קראו להגן על המסגד מפני ממשלת ישראל שלטענתם זממה להרסו.
בין האירועים ראוי להזכיר גם את נאומיו של חבר הכנסת עזמי בשארה, בהם הביע תמיכה בטרור ובנקיטת פעולות אלימות כנגד ישראל. במהלך ביקורו של בשארה "המחבל המרגל" באזכרה לנשיא סוריה, חאפז אל-אסד, נאם זה יחד עם מזכ"ל החיזבאללה וקרא לארגונו להמשיך בהתנגדות לישראל.
ביום 28 בספטמבר ערך אריאל שרון ז"ל ביקור בן שלושת רבעי שעה ברחבת הר הבית, ביקור שיאסר עראפת ימ"ש ניסה לטרפד בשיחה עם אהוד ברק יבדל"א ללא הואיל. הביקור גרר תגובה אלימה במיוחד מצד הערבים ביהודה ושומרון, כמו גם בגליל ומחוזות אחרים, ומענה הולם של כוחות הביטחון.
ב-30 בספטמבר הוכרזה ביהודה ושומרון שביתה כללית, במקביל נערכו הפגנות ביישובים הערביים בישראל, בהן נזרקו אבנים ונחסמו כבישים לזמנים קצרים. בעקבות האירועים הללו החליטה ועדת המעקב של ערביי ישראל על הכרזת שביתה כללית למחרת היום.
ב-1 באוקטובר 2000, ביום השני של ראש השנה התשס"א, יומיים לאחר פרוץ "האינתיפאדה השנייה", החלו מהומות אלימות של ערביי ישראל (פלסטינים לדידם) בתוככי מדינת ישראל, לאחר שאלו בחרו להזדהות עם אחיהם ערביי יהודה ושומרון שהחלו במתקפות טרור קשות על הציבור היהודי ברחבי הארץ.
ההפגנות הובילו לחסימת כבישים וצמתים מרכזיים כדוגמת וואדי ערה, ואדי מילכ וצומת רימון, וכללו במקרים אחדים בדיקת זהות של הנוסעים ברכבים החולפים ופגיעה ביהודים שבהם, כמו גם ניסיונות תקיפת יישובים יהודים בגליל.
כמעט בכל ההתפרעויות יודו אבנים ואף נעשה שימוש בקלע כנגד אזרחים ושוטרים, דבר שגרם לפציעות קשות היות ובאמצעותו יודו גם גולות ברזל ולא רק אבנים. ראוי להזכיר את אירוע השלכת האבנים מגשר על רכבים שנסעו בכביש החוף סמוך לג'סר א-זרקה, דבר שהוביל להירצחו של בכור ג'אן ז"ל.
במהלך המהומות נעשה שימוש בבקבוקי תבערה, צמיגים בוערים וסלעים שגולגלו לעבר כוחות הביטחון כנשק ולא רק כאמצעי לחסימת כבישים. אש חיה נורתה על ידי המפגינים בשני מקרים שהחמור ביניהם היה פציעתו של שוטר ב־2 באוקטובר בנצרת.
בדו"ח ועדת אור או בשמה המלא: "ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000" נכתב בבירור בזו הלשון: "ניתן לסכם ולומר: באירועי אוקטובר 2000 רעדה הארץ. המהומות שהתרחשו בחודש זה היו חסרות תקדים. האירועים היו חריגים ויוצאי דופן מכמה בחינות. נטלו בהם חלק אלפים, במקומות רבים בעת ובעונה אחת. עוצמת האלימות והתוקפנות שבאה לידי ביטוי באירועים הייתה גבוהה ביותר.
נגד אזרחים ואנשי כוחות הביטחון נעשה שימוש באמצעי תקיפה מגוונים, אשר כללו יידוי בקבוקי תבערה, שימוש בגולות מתכת שיודו בקלע במהירות גבוהה, יידוי אבנים באמצעים שונים, גלגול צמיגים בוערים ובמקרים בודדים גם ירי של אש חיה. יהודים הותקפו בדרכים בשל היותם יהודים, ורכושם הושחת. במספר מקרים אך כפסע היה בינם לבין מוות מיד המון מתפרע, ואכן במקרה אחד נהרג אזרח יהודי עובר אורח. נעשו ניסיונות לעלות לעבר יישובים יהודיים ולאיים עליהם.
צירי תנועה ראשיים נחסמו לפרקי זמן ממושכים, והתנועה ליישובים יהודיים שונים שובשה קשות, ולעיתים אף נותקה לפרקי זמן ארוכים. התוקפנות והאלימות אופיינו בנחישות רבה, נמשכו פרקי זמן ארוכים, והתמידו גם כאשר נעשו ניסיונות לבלמם תוך שימוש באמצעים שונים לפיזור המון".
סיכום והמלצה קטנה
אהוד ברק היה לוחם ומפקד עתיר זכויות שכל עוד פעל ולחם כלובש מדים או "שמלות", לא ידוע לי כי התנצל על מעשיו ופעולותיו להגנת המדינה ואזרחיה בפני אף גורם...וטוב שכך.
ברבות השנים, לאחר אי אילו מהלכים פוליטיים, בהם לא הצליח לשחזר את הצלחותיו משדה הקרב הצבאי להצלחות בשדה הקרב הפוליטי, אלא בעיקר להצלחות גדולות בשדה העסקי, ובחלוף 19 שנים מאירועי אוקטובר 2000, החליט אהוד ברק להתנצל פעם נוספת על מעשים שנעשו בתגובה לפעולות אלימות, גזעניות וחבלניות כנגד המדינה ואזרחיה היהודים, עליהם הגן כל חייו.
ברק מתעקש להתנצל שוב ושוב, בעיתוי החוזר על עצמו לקראת בחירות, על מעשים שנעשו כתגובה לפעולות אלימות במיוחד (המזכירות מעשי טרור לכאורה) מצד ערבים אזרחי ישראל שזכו (ללא מירכאות) לחיות במדינה דמוקרטית, בה אין להם כמעט חובות אלא בעיקר זכויות, שבין היתר מאפשרות להם לזעוק מעל לכל במה אפשרית לאפליה ולקיפוח ללא שעושים, תורמים או מביעים הם כמעט דבר למען ובזכות המדינה.
ערבים שחלקם תומכים בגלוי ובגאווה באחיהם הפלסטינים ב"חמאסטן", בחיזבאללה ובמדינות אויב, שאילו היו מעיזים הם לעשות פרומיל ממה שעשו הם בישראל המקפחת, הגזענית והמפלה באוקטובר 2000, היו נטבחים הם ללא רחם, כפי שכבר קרה והוכח, ללא ועדת חקירה, ללא התנצלות או אמירה נבוכה.
אהוד ברק הנכבד, במקום להתנצל שוב ושוב בפני פורעי חוק שפלים על גבול הטרוריסטים לכאורה, אולי כדאי שתתנצל פעם אחת בפני אזרחי המדינה על מעשים או מחדלים מתקופת היותך ראש ממשלה לא משהו, במחילה. או לפחות תתנצל בפני מנהיגה הנוכחי של המדינה, שהיה בעבר פקודך, עליו "פתחת פה" בשפה לא מכבדת ולא נאותה לאדם במעמדך, שהדוגמא האישית ממנו כנראה נשתכחה... סליחה.