הרוקדים לחליל החילוני

הרב איתי אליצור , כ"א בתמוז תשע"ט

דעות נפתלי בנט
נפתלי בנט
צילום: עצמי

האגף השמאלי של הציונות הדתית אוהב אחדות. הוא מאיר פנים, הוא אוהב את כל עם ישראל, הוא פתוח לכל עם ישראל. הוא מוכן לקבל כל יהודי, והוא לא מוכן בשום פנים ואופן להתאחד עם חרד"לים או עצמה יהודית. הם קיצונים, הם מפיצים שנאה. ובכלל, איום ונורא, הם כהניסטים.

הם מה?

כהניסטים, נו, לא צריך להסביר.

הרב כהנא נרצח לפני כמעט שלשים שנה. אדם בעשור השלישי לחייו, שהוא כבר בוגר ומעורה היטב בחיים בישראל, שאל אותי לאחרונה: "מי זה הכהנא הזה שמדברים עליו?" אבל המלה "כהניסט" היא עדיין מלת קסם. אמרת אותה, שוב אינך צריך לומר דבר.

מה מאיים בהם? נניח שהם באמת בעד גירוש כל הערבים, הרי חוק לגירוש הערבים לא יונח בקדנציה הקרובה על שלחן הכנסת. הכנסת תעסוק בנושאים שכולנו רואים עין בעין: משילות, ריבונות, גבולות הרשויות השונות, יהדות. מה כ"כ מאיים בהם?

הסטיגמה.

קובעי דעת הקהל במדינה יצרו סטיגמה שלפיה כהניסט היא מלת גנאי שלא צריך להסביר אותה. והאגף המתון בציונות הדתית מקפיד מאד על הסטיגמות של קובעי דעת הקהל.

שלא לדבר על כך שהחרד"לים הם איומים ונוראים. ממש אוי ואבוי, הם רוצים, לא עלינו, מדינת הלכה. מה זה מדינת הלכה? נו, הדבר האיום והנורא ההוא. של הקיצונים. 

האגף המתון בציונות הדתית, לוקה באובססיה חולנית להראות לציבור החילוני שאנחנו בסדר, שאנחנו לא מהקיצונים ההם, שאנחנו לא מהשונאים ההם. אנחנו טובים, אנחנו נחמדים, ואנחנו רוקדים לפי החליל שלכם, ולא חורגים במילימטר מהפוליטיקלי-קורקט שאתם קבעתם. כי אנחנו נחמדים.

הדרך הזאת לא תצלח, מי שנשאר גמד לא יכול להשפיע. (וטוב שעכשיו איילת שקד בראש הימין החדש. לה אין תסביכים של דתיים מתוסכלים, אז היא תצליח להתאחד).

אבל אתם יודעים מה? נניח שאתם צודקים (ואתם לא), נניח שבתור טקטיקה כדאי להיות נחמדים ולהשפיע מבפנים. נניח שהדרך להגיע למדינה שנוהגת ע"פ התורה היא ע"י התנחמדות והתרפסות והשפעה מבפנים. 

אפשר לקבל את זה בתור טקטיקה, בתנאי שזה מוגדר כטקטיקה. בתנאי שאתם ממשיכים להאמין בה' ובמצוותיו, ולשם הטקטיקה וההשפעה אתם מוכנים להתרחק מהסטיגמות שנפסלו ע"י הממונים החילונים. זה אפשרי בתנאי שאתם זוכרים שבאמת אתם מאמינים בה' ובמצוותיו, ורק לשם הטקטיקה וההשפעה אתם רוקדים לפי החליל החילוני. 

הבעיה היא שזה כבר מזמן לא כך. מי שמנסה להשפיע מבפנים הוא קודם כל מושפע. הפוליטיקלי קורקט כבר זורם בעורקיו והוא מזדהה עמו בכל לבו (גם אם בפינה קטנה במוח עוד מאופסן המידע הלא-שימושי שאומר שזו רק טקטיקה).

אלא אם כן אתם באמת כבר לא מבקשים להקים כאן ממלכה ההולכת בשם ה'. הגישה הפוסטמודרניסטית של "חיה ותן לחיות" כבר חלחלה כה עמוד לתוך דמכם, עד שהיא הפכה לאידאולוגיה שאתם מאמינים בה. היא כבר הפסיקה להיות אמצעי, או דרך להפסקת אש, והפכה לאידאולוגית-על, שכל שאר האידאולוגיות חוסות בצילה. שתפישת העולם שלכם היא באמת: "יש מי שמאמין באלוהים (וזה במקרה אני) ויש מי שמאמין במשהו אחר, ואיש באמונתו יחיה".

אם זה כבר הפך לאידאולוגיה – אז באמת אין לכם מה לחפש במפלגה אמונית, כי אתם לא מאמינים, אתם אפיקורסים מהשורה הראשונה. אדם מאמין הוא אדם שאומר "ה' ברא את העולם ולכן העולם צריך לנהוג לפי ציוויו".

מי שאומר "אני מאמין שה' ברא את העולם ולכן צריך לנהוג לפי צוויו" אינו באמת מאמין. הוא לא אמר שום דבר לא על העולם ולא על הקב"ה. הוא רק אמר משהו על עצמו. ודאי שמי שאומר "יש מי שמאמין באלוהים (וזה במקרה אני) ויש מי שמאמין במשהו אחר, ואיש באמונתו יחיה". הוא אפיקורוס לכל דבר.

לאדם כזה באמת אין מה לחפש במפלגה אמונית. אם אתם לא חושבים שהשאיפה והיעד הוא מדינה שנוהגת ע"פ התורה, ואתם רק רוצים לדאוג לאדם הפרטי שיוכל לשמור מצוות ברשות היחיד שלו, אז למה שלא פשוט תצביעו ג'?