בעולם גאה וחסר שורשים

אברהם אליצור , כ"ה בתמוז תשע"ט

דעות אברהם אליצור
אברהם אליצור
צילום: אריה מינקוב

הציוץ של יעל גרמן מיום שישי החזיר אותי לדיון נשכח בצבא. המשותף לשניהם הוא תפיסת התרבות המודרנית כאמת הבלתי מעורערת מאז ומעולם, והצגת כל מי שמעז להשמיע דעה אחרת כמין פרימיטיבי חשוך, שלא ברור מאיפה הוא הגיע.

1. בבסיס שבו שירתי עד לפני כחצי שנה, לא היה אף חייל ששייך את עצמו ל"קהילה הגאה". אם היה, לא הייתי מפספס את זה, כי בטווח שמיעה שלי זרמה בערנות כל הרכילות שרציתי או לא רציתי לשמוע.

אבל היה לי רושם ארוך-טווח, שאם היה מישהו כזה בבסיס, שלושה מהאנשים שהיו מעניקים לו את היחס הכי מכבד כאדם, היו אני ושני החברים שלי מהישיבה. רוב האחרים כנראה היו עושים לו את המוות – מאחורי גבו בוודאות, וסביר מאוד שגם בפניו.

אני אומר את זה כי נחשפתי ליחס של החברים החילונים שלי ללהט"ב – סלידה, בוז, שימוש במילים האלה ככינויי גנאי. בגמר האירוויזיון, שכידוע משמש כחגיגה גדולה של החד-מיניים, הייתה לי משמרת לילה, ושמעתי היטב מהחמ"ל הסמוך את ההערות בנושא.

2. פעם אחת ויחידה נקלעתי לדיון בנושא. זו הייתה טעות לענות על השאלה הראשונה בתחום, וטעות להמשיך בדיון, אבל איכשהו נגררתי לוכוח הזה – במהלכו הצד השני, ליברלית למופת, צרחה עלי במלוא גרונה שאני צריך להתבייש (אחר כך החברים שלה אמרו לי שאני לא צריך להתרגש, ושהיא חמה על הנושא מאז שאחיה יצא מהארון).

אני לא ניסיתי להסביר את עמדת ההלכה או ההיגיון התורני לעמקו (אני מודה שהם לא לגמרי ברורים לי – בין השאר בגלל שבישיבה הסוגיה הזו פשוט לא נתפסת כחשובה במיוחד, אז מעולם לא עסקנו בה) – אלא לטעון משהו בסיסי בהרבה: שהעמדה שאני מייצג היא לא המצאה משונה, אלא האופן שבו חלק ניכר מהעולם תופס את המציאות, ולמעשה היא זו שמייצגת עמדה מוסרית חדשה. זה לא בהכרח אומר שהיא שגויה, אלא בעיקר שהיא לא צריכה להיות כל-כך מופתעת מזה שמישהו חושב אחרת ממנה.

"את יודעת שאפילו באמריקה, סמל הליברליזם, עד לא מזמן פחות מרבע מהמדינות התייחסו בחוק לזוגיות חד-מינית כנישואין?" שאלתי. "רק לאחרונה פסק שם בית המשפט העליון שכל המדינות צריכות לשנות את החוק – וגם זה בסך הכל ברוב של חמישה מול ארבעה. כך שיש ברחבי העולם עוד כמה אנשים שחושבים כמוני".

"בסדר, אבל הנה הם שינו את דעתם", היא ענתה.

"שינו את... את יודעת שלא בכל אירופה אנשים שמשתייכים ל"קהילה" יכולים להתגייס? אפילו בבריטניה החוק אסר את זה עד שנת 2000".

"אבל זה היה מזמן", היא השיבה בביטול. "היום כולם כבר מסכימים על זה".

וכן הלאה וכן הלאה. אותה חיילת סירבה להשתכנע שהעמדה שניצבת בחלון הראווה של העולם המערבי שנויה במחלוקת תרבותית ומוסרית עזה, והתעקשה שהדבר הרלוונטי היחיד הוא מה חושבים היום בבוקר בניו יורק.

3. נזכרתי בכל זה בעקבות יום שישי האחרון.

למי שפספס: נער נדקר, ככל הנראה על בסיס נטייתו החד-מינית. יעל גרמן מיהרה לצייץ בטוויטר שהאשם הוא בהסתה של רבנים דוגמת הרב טאו, ולא טרחה לקחת בחשבון את העובדה המצערת שמדובר בנער ערבי שנדקר בידי אחיו, שככל הנראה לא הושפע דווקא מדעותיהם של רבנים.

וניסיתי להבין: איך קורה שגרמן, אישה משכילה ואינטליגנטית שאפילו כיהנה כשרה, אומרת שטות כזאת? מה גורם לה לקשור לעניין התבטאויות של רבנים – שאף אחד מתלמידיהם מעולם לא נחשד בפגיעה פיזית כלשהי במי מאוכלוסיית הלהט"ב?

אז קודם כל, ברור שפוליטיקאים אוהבים למצוא תרוץ לומר את דעתם, בלי קשר לשאלה אם היא באמת רלוונטית למקרה המדובר. אבל אף שאני לא קורא מחשבות, נדמה שיש כאן עוד משהו: גרמן נופלת בכשל של אותה חיילת. היא מסתכלת ימינה ושמאלה, אל ההיסטוריה והעתיד, וכל מה שהיא רואה הוא אנשים ליברליים, מערביים ומחזיקים בדיוק בסט האמונות והערכים שלה. היא לא רואה את הדתיים והחרדים, ואפילו לא את החילונים הרבים שחושבים אחרת ממנה. בטח שהיא לא רואה שיש גם חברה ערבית שמרנית, ובכלל שיש עוד המון אנשים סביב הגלובוס.

סביר להניח שכשגרמן עצמה הייתה ילדה, החברים שלה התייחסו בגועל ובזלזול ללהט"בים (שבודאי לא העלו על דעתם לצעוד ברחובות). האווירה הציבורית לא הכילה ולא הייתה סובלנית במיוחד. אבל מבחינתה העולם נברא אתמול, עם מערכת הערכים המקודשים הנוכחית שאין עליה חולק. 

אה, כן יש איזה קומץ רבנים שחושבים אחרת (אגב, הרב טאו? מצאת לך מישהו שמרבה בהתבטאויות פומביות, אה?). אז מן הסתם, אם קורה משהו כזה הוא באשמתם.

4. גם היום אני לא רוצה לומר דברים מנומקים על טיפולי המרה, נורמליות וכל השאר. יש אנשים טובים, מעמיקים ובעיקר מבינים בתחום הזה יותר ממני.

אני רק רוצה להצביע על הנקודה הזו של התרבות המערבית שחושבת שאין ולא היה בלתה, כפי שהיא משתקפת באותו ציוץ של הח"כית מכחול לבן. נו, כבר חכמים ממני אמרו מה שאמרו על תרבות שאין לה עבר.