מאבק למשפחה היהודית, כן – אבל במפלגה ימנית מאוחדת

במצב החירום הקיים עכשיו,  הדרך לתודעה עוברת במסדרונות הכנסת, אבל לא באמצעות מפלגה שזה עתה קמה ושאין לה סיכוי להיות בממשלה

רחל סילבצקי , כ"ט בתמוז תשע"ט

דעות תומכת בקידום זכויות נשים, אבל לא בפמיניזם רדיקלי. רחל סילבצקי
תומכת בקידום זכויות נשים, אבל לא בפמיניזם רדיקלי. רחל סילבצקי
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

על שמירת המשפחה היהודית השורשית והנורמלית –קרי איש ואישה ששכינה שורה ביניהם ובע"ה ילדים – חייבים היום להילחם.

מבט קצר למה שקרה בכנסת ישראל ומוסדות הממשלה בשנים האחרונות יוכיח זאת יותר מכל סיסמא:

2009 – ביטוח לאומי שילם הוצאות לידה בפעם הראשונה לזוג חד-מיני

2010- בית המשפט קבע שגבר יכול לאמץ בן ביולוגי של בן זוגו

2012 – בית המשפט קבע ששתי נשים יכולות להיחשב אמהות ביולוגיות

2013 – היועה"מ קבל שבן זוג של אב ייחשב הורה מאמץ בלי לעבור תהליכי אימוץ רגילים

2014 – משרד הפנים התחיל להנפיק תעודות זהות עם שמות שני אבות או שני אמהות

2015- הועלתה הצעת חוג להכיר בזוגות חד-מיניות כמשפחות שכולות

2016 – יום הLGBT  צוין בכנסת בפעם הראשונה

2017 – משרד החינוך החל לממן חינוך בנושא LGBT  בבתי ספר

2018 – משרד החינוך הרשה דגלי LGBT בבתי ספר ואישר כנס באונ. בר אילן בנושא פוליאמור

2019 – צהל שינה את הניסוח בהרשמה מאם ואב להורה 1 והורה 2

2019 – בית המשפט העליון הורה למשרד הפנים להנפיק תעודת לידה לילד  על שם שני אבות.

השאלה היא לא אם צריך להיאבק, אלא באיזה נשק ובאיזה אמצעים, מי יעמוד בראש המאבק, מה יעצור את ההתדרדרות ומה ישמור את ערכי המשפחה לטווח ארוך לעומת מה שיעשה הרבה רעש, יעורר רק אנטגוניזם, ויגרום לציד מכשפות תקשורתי ללא שום השפעה רצינית.

אין ספק שהפתרון לטווח ארוך נמצא  בשדה החינוך. לא צריך להיכנס לעומק לדעת איך הכינו את הקרקע למצב היום. כבר עשרות שנים בבתי ספר דתיים לימדו "חינוך  לחיי משפחה" (שכלל גם הלכות רלבנטיות ויחסי אישות במסגרת משפחה) בתיכונים כשבבתי ספר לא דתיים לימדו "חינוך לחיי מין" נטול קשר למשפחה וערכי קשר בר קיימא. ההמשך, הידרדרות ערכית ואחריה כניעה לדרישות להגדרות אחרות למשפחה, לא איחרו לבוא.

לטווח קצר, במצב החירום הקיים עכשיו,  הדרך לתודעה עוברת במסדרונות הכנסת, אבל לא באמצעות מפלגה שזה עתה קמה ושאין לה סיכוי להיות בממשלה -  מפלגה המייצגת רסיס אחד בציונות דתית מפולגת -  אלא באחדות הרסיסים לגוש חזק אחד.  הדרך המוצלחת בה זה נעשה בעבר  הוזנחה בגלל התפתחויות מפלגתיות בציונות הדתית וגם בגלל הכוונת כוחותיה לנושאים בוערים מיידיים אחרים – ארץ  ישראל, המערכת המשפטית וכדומה.

המפלגה הדתית לאומית (המפד"ל) בזמנו ייצגה בכנסת את כל ערכי הציונות הדתית בנוסף לבניית מפעליה הרבים ואחזקתם.  ארץ ישראל, תורת ישראל, עם ישראל – ובתוך כך, גם ערכי המשפחה היהודית. נציגת תנועת האשה הדתית לאומית אמונה לחמה את המלחמה הזאת, אם כח"כית ואם כחברת הסיעה בתקופות שלא הייתה למפלגה ח"כית מאמונה בכנסת. ביעדים של תנועת האישה הדתית לאומית היה חיזוק המשפחה היהודית וזה היה המנדט של התנועה, בתמיכת המפלגה כולה.

במה זה התבטא? בהופעה פעילה בישיבות הועדה לקידום מעמד האישה וניסיונות להפוך אותה לוועדה למעמד המשפחה, בסיוע להעברת חקיקה (הרבה פעמים הנציגה הצליחה לבלום חקיקה וכן לרתום את הח"כים החרדים למשימות השונות), נאומים, כתבות ואף בהפגנות למען המשפחה היהודית.

כאישה בכנסת החורטת על דגלה שימור המשפחה היהודית השורשית, נציגה זו יכלה לחבר אליה ח"כים ממפלגות אחרות ולהעצים את הפעילות עם הרבה פחות אנטגוניזם -  בדרכי נועם אמיתיות, אבל בלי להתפשר.

גם היום, יש שמעוניינים לסייע במאבק הזה. כתבתי פעם במאמר על ימי הביניים כשבאיטליה בעולם הנוצרי, נטיות חד-מיניות היו עניין שבפרהסיה, אבל שגם אז, הורים לא ששו לדעת שבנם שונה מהמקובל. ובטח לא העיזו להגדיר קשר חד-מיני כנישואין.

בקדנציה האחרונה בכנסת, חווינו הצלחה אדירה של אישה אחת, איילת שקד, שסימנה יעדים במערכת המשפט שנראו בלתי ניתנים להשגה, והצליחה לממש  אותם.(הצבור הימני מחכה לראות את המשך ההצלחה הזו בע"ה).

אלא שאף אישה בימין המאוחד לא נתפסה כמייצגת את המלחמה לנושאים המסורתיים של האישה הדתית לאומית – זכויות נשים כן, וארץ ישראל בוודאי– אבל המשפחה היהודית, לא. אפילו תנועת אמונה בוועידה האחרונה שלה לא כתבה חיזוק המשפחה היהודית כאחד מיעדיה לשנים הבאות. הנושא הוזנח ואף נעלם כאילו הוא אנכרוניסטי, משעמם ואף מובן מאליו, ולא היא .

כעת יש  אפשרות לשינוי. ישנה אישה ברשימת הבית היהודי, עידית סילמן, שביכולתה להחזיר את עטרת נושא המשפחה ליושנה. לא מפלגה חדשה תעשה את זה, אלא מפלגה מאוחדת עם יעדים ברורים – מעין תיקים ללא משרדי שר - המחולקים לח"כים שבתוכה, כשעל נושא המשפחה מופקדת אישה בעלת רקורד של עשייה, הקמת משפחה נורמטיבית, וקשר עמוק למסורת היהודית.

היא תוכל, בתמיכת הח"כים כולם – כל אחד מהזווית שלו – לקדם  את מאבק חיוני ביותר לעם ישראל היום. המשפחה היהודית והאם המחנכת ומעבירה את המסורת מדור לדור, יחד עם בית המדרש, החזיקו את עם ישראל  משך אלפי שנות גלות. האמת הזו לא השתנתה לאחר שחזרנו לארץ ישראל, אלא שהתווספו ערכים נוספים כגון שמירה על אדמותיה.

וגם אם התפקידים היום גמישים יותר – הגבר עוזר יותר בתפקוד המשפחה והבית, האישה לומדת יותר תורה ומפתחת קריירה, היא עדיין נשארה עיקר הבית היהודי.

ההבדל המהותי הוא שבמדינת היהודים הקמה לאחר אלפי שנה יש פורום, הכנסת, בו אפשר וצריך לתת לאישה הדתית להילחם להמשכיות העם היהודי הכרוכה במוסד המשפחה המסורתית.