אַךְ בַּ-ה' אַל תִּמְרֹדוּ

חטא המרגלים, שבעטיו נגזרה בכיה לדורות בתשעה באב, מלמד שהוצאת דיבה על ארץ ישראל כמוה כמרידה בבורא עולם 

מנחם רהט , ז' באב תשע"ט

דעות מנחם רהט
מנחם רהט
צילום: עצמי

    1.במוצאי שבת הקרובה, שבת חזון, השבת, נחלוץ שוב את נעלי העור, נעמעם את האורות וניטול את ספר הקינות, כדי להתאבל שוב על חורבן הבית לפני 1,949 שנה, ויציאת עם ישראל לגלויות ומצוקות, פורענויות ואינקוויזיציות, רדיפות ומיתות משונות, מחוץ לארץ ישראל בית חיינו.   

אבל שלא נטעה: אבל לא רק על החורבן אנו בוכים. החטא הקדמון לא החל אז. הבכיה לדורות החלה הרבה יותר מוקדם, לפני 3,300 שנה בדיוק, בשנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים. אז, בשנת 2449 לבריאה, התרחש חטא נורא: המרגלים הוציאו את דיבת הארץ, ובכך בגדו לא רק בארץ ישראל, אלא גם בקב"ה בכבודו ובעצמו, כדברי יהושע וכָלֵב: "אַךְ בַּ-ה' אַל תִּמְרֹדוּ". המסר ברור: מרידה בארץ ישראל הוא מרידה בהקב"ה.

2. פשע הבגידה בארץ ישראל, וממילא בבורא עולם, לא נסלח ולא נשכח. לעומת חטא העגל, שעל אף חומרתו שהובילה לניפוץ לוחות הברית, "מִכְתַּב אֱלֹקים", בסופו של דבר נסלח ונשכח. 

ללמדך, שחטא הבגידה בארץ ישראל חמור אפילו – מדהים ונורא! – מחטא הבגידה באלוקי ישראל. כמאמרו של רבה בשם רבי יוחנן: "אותו היום ליל תשעה באב היה. אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חינם - ואני קובע לכם בכיה לדורות" (מסכת תענית). על חטא העגל לא היתה התגובה כך כך קטסטרופלית.

     לֶקַח לדורות ביקשו חכמים ללמדנו, שאין חטא חמור מפגיעה בכבודה של ארץ ישראל. השוואה בין חטא המרגלים וחטא העגל, מעלה בבירור, שמוכן היה הקב"ה אפילו למחול כביכול על כבודו, אבל לא על כבודה של ארץ ישראל. עד כדי כך!

3. בדורנו, דור הפלאות, שזכה לראות במו עיניו בהתגשמות חזון הנביאים לקיבוץ גלויות, שחז"ל רוממהו למעלת נס בריאת העולם ("גדול יום קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ", פסחים), קמים פושקי שפתיים הבועטים בגודל הנס, בזים לו, ושוב מוציאים את דיבת הארץ, כמעשה המרגלים ממש.

אלה טוענים בעזות מצח, שחזיון הפלאות של שיבת ציון, אינו אלא 'גלות בין יהודים בארץ ישראל'; מבלי שיחושו שזהו אוקסימורון מִנֵיהּ וּבֵיה, סוג של בגידה מזעזעת, רח"ל. 

4. ואין מדובר בכת הסאטמרים שרואים בקיבוץ הגלויות מעשה שטן, עפ"ל (עפרא לפיהם). אפילו יהודים טובים ונאמנים נכשלים בפשע הזה שאין לו כפרה. כך למשל ח"כ ישראל אייכלר שמתבטא על "חיים בגלות בין יהודים" בארץ ישראל, וכך ביטאון הליטאים 'יתד נאמן' שלפחות פעמיים בשבוע כותב על "גלות בין יהודים" בארץ ישראל – ושניהם מאוחדים בדעה שזו הגלות הנוראה מכל הגלויות, עפ"ל. 

מסתבר שטענת גלות בין יהודים בארץ ישראל, אינה פליטת פה של פושטקים קנאים, אלא עניין של 'השקוִִִֹפֶע' שמאחדת חוגים שונים (לא כולם, השבח לא-ל). 

     5. הגמרא מספרת על עוף טמא (אלא מה?), ושמו ראה, שחנן אותו הבורא בראיה חדה. ולמה אמור עוף זה להיות טמא? מבארת הגמרא: "מפני שעומד בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל". 

לא שאין נבלות בארץ ישראל, חברים יקרים מאגף סאטמר ושות', אבל למה לראות רק נבלות? צדק האדמו"ר הרא"מ אלתר מגור: "עם ישראל נזקק לשתי גאולות: האחת, להוציאו מן הגלות; השניה להוציא את הגלות מישראל. והשניה קשה מן הראשונה". יותר משקשה להוציא את היהודי מהגלות, קשה להוציא את הגלות מהיהודי.

6. אז נכון שטרם הגענו אל המנוחה ואל הנחלה, ויש עוד הרבה מה לתקן. מאות אלפים מילדי ישראל אינם יודעים, למרבה הצער, מה זה שמע ישראל ומהו קדיש, מהי טלית ומהם תפילין. יש מה לתקן, והרבה.  

אבל מול כל הצללים מַגיהַּ אור גדול. זכתה ארץ ישראל בדורנו לברכת שמים, שכמותה לא הייתה מאז בריאת עולם, אפילו לא בימי דוד ושלמה: היא נושאת עליה כמעט 7 מיליון יהודים, ובהם רבבות-רבבות לומדי תורה, שאפילו בימי חזקיהו המלך לא היה כמספרם, וחלקם או רובם מתפרנסים ברב או במעט מקופת הציבור. מעולם, אבל ממש מעולם, לא זכה עם ישראל לשפע כלכלי שכזה, סוג של "וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי"; למעמד בינלאומי יוקרתי שכזה, בבחינת "בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים"; וחיי היהודי כבר אינם שווים כקליפת השום, כבכל הגלויות. כל ברכת שמיים זו היא בעיניכם גלות?! לא התבלבלתם?!

7. רבותי המקטרגים, תזכירו לי מתי בפעם האחרונה נבנו כאן, בגלות בין יהודים, קרימטוריומים נוסח אושוויץ. מתי הופעלה כאן, בגלות הרעה הזו, אינקוויזיציה שמנהלת טקסי אוֹטוֹ דָה פֶה (העלאה על המוקד)? מתי נערכו בארץ צעדות מוות נוסח בירקנאו? תגידו, חברים, השתגעתם לגמרי? 

לו קמו מאפרם רבי עקיבא ורבי טרפון, רש"י ורבינו תם, הרמב"ם וריה"ל, הט"ז והקצות, הב"ח והש"ך, הבית יוסף והרמ"א, הגר"א והבעש"ט, רבי קלונימוס מפיאסצנה ורבי יששכר טייכטאל, ושאר גדולי כל הדורות - האם בכלל היו מעלים על דעתם להגדיר את החיים בארץ ישראל, אל מול נס קיבוץ הגלויות, כ'גלות בין יהודים' בא"י? או שמא היו משפשפים עינים דומעות מהתרגשות למראה הפלא הגדול הזה שאותו חזו נביאינו: "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן"?

8. מותר כמובן להשמיע ביקורת בונה, וגם צריך, אבל לא מתוך התנשאות חלולה, קינטור ושחץ. ובעיקר לא להוציא את דיבת הארץ, ולזכור תמיד את אזהרתם הנצחית של יהושע וכָלֵב: "אַךְ בַּ-ה' אַל תִּמְרֹדוּ".

(באדיבות שבועון 'מצב הרוח')