קריאת השכמה היסטורית לפני התפוררות פנימית

לא משנה אם אתם מתכננים לצום או לערוך מרתון צפייה בנטפליקס, מה שחשוב הוא שכולנו נעצור לרגע ונבין כי המשך הקיום שלנו כמדינה תלוי אך ורק בהחלטות שנקבל

אילן גאל דור , ז' באב תשע"ט

דעות אילן גאל דור
אילן גאל דור
צילום: ניצן קידר

ישראל 2019 - קמפיין בחירות שלא נגמר ושנדמה שחצה כבר כל קו אדום אפשרי, הסתה ושנאה ברשתות החברתיות, אלימות ברחובות ורצח בגלל ויכוח על מקום חנייה, מחאות והפגנות של מגזרים שונים שמרגישים שנדחקו אל מחוץ לגדר, מקרי התעללות בקטינים חסרי ישע והזנחה של קשישים עריריים במוסדות מטים לנפול. 

ופתאום תשעה באב. בואו נתעכב רגע על היום הזה בגובה העיניים. כן, עבור רבים מאזרחי מדינת ישראל, מדובר באירוע היסטורי עתיק וחסר משמעות שמעניין רק את "הדתיים האלה" שיושבים על הרצפה וצמים. על מה הם צמים? "על המקדש הזה שלהם למי אכפת".

אבל זהו איננו טקסט דתי. גם לא פוליטי. זוהי פשוט קריאת השכמה קולקטיבית שמוטב שניענה לה, משום שאת השעון המעורר מכוונת ההיסטוריה הלאומית שלנו. הכתובת על הקיר ברורה ומדאיגה: מה שהיה הוא שיהיה, ואם פעמיים בעבר לא עמדנו במשימה המאתגרת של שמירה על ריבונות יהודית בארץ ישראל מבלי להחריב בעצמנו את הבית, מישהו חושב שהניסיון השלישי יהיה מוצלח יותר? המשוואה ההיסטורית מוכחת ומדויקת – שנאת חינם ופילוג פנימי מובילים לחורבן. אין קיום לעם היהודי בארצו אם הוא כורה את קברו במו ידיו ומעשיו. 

אז נכון, "המקדש הזה שלהם" – שלנו, חרב לפני 1951 שנה, אבל הלקח הכל כך חשוב טרם נלמד. לפי סקר שערכנו יחד עם מכון גיאוקרטוגרפיה בשבוע שעבר, כמעט 60% מהישראלים ציינו כי הם חוששים ממלחמת אחים יותר מאשר ממלחמה עם איראן. אם אתבקש לנתח את התוצאה הזו, אומר כי היא איננה מעידה רק על אינסטינקט מחודד, אלא היא משדרת הבנה עמוקה יותר, פנימית, אצל רוב אזרחי המדינה, לפיה יש לעשות מאמץ אדיר כדי לאחות את הקרעים הפנימיים.

אבל מי ייקח אחריות על התיקון? ברבות השנים התרגלנו להניח על כתפיהם של המנהיגים את האחריות להלך הרוח ולאווירה הציבורית, אבל נדמה כי גם בסוגיה הזו הגענו לצומת דרכים מדאיג. הפירמידה התהפכה – ואנו האזרחים נדרשים להוביל את המנהיגים שנראה כאילו יצאו משליטה. אני אומר זאת בצער, אבל הגענו למצב בו הרייטינג הציבורי של הפוליטיקאים נקבע על פי גובה הלהבות שיצליחו להבעיר בשידור חי, בציוץ חריף נגד יריב פוליטי או בקמפיין משחיר ברשת. שליחי הציבור שלנו הפכו את שליחותם קרדום לחפור בו, ומהמנהרות שלהם יוצאים הסתה, שיסוי איש באחיו וביטול מוחלט של דעות או ערכים שאינם לרוחם.

שימור הזיכרון הלאומי וההבנה שתשעה באב מסמל מציאות אפשרית איומה, הם משימה חינוכית אדירה. כי בסרט הזה כבר היינו. הוא מתחיל בעצמאות יהודית ובכינון מדינה, אבל מהר מאוד הופך לדהרה מסוכנת אל עבר התהום. הסימנים ברורים.

בור ילדינו, שישאלו בעתיד – מה עשיתם כדי לעצור את שנאת החינם? חובה עלינו לספק תשובות ברורות ומעשים נחרצים. התפוררות פנימית איננה גזירת גורל כי אם מעשה ידי אדם.

אז כלל לא משנה אם אתם מתכננים לצום או לערוך מרתון צפייה בנטפליקס, מה שחשוב הוא שכולנו נעצור לרגע, נתבונן לצדדים ונבין כי המשך הקיום שלנו כמדינה תלוי אך ורק בהחלטות שנקבל, במילים בהן נבחר להשתמש ובאופן בו נגדיר ונכיל את השונה. תשעה באב הוא נורת אזהרה ותזכורת לכך שעוצמתה של החברה הישראלית ויכולתה לעמוד מול אתגרים מבית ומחוץ, תלויים לפני הכל, בחוסן הפנימי שלה.