ואתם ידעתם את נפש הגר

מותר למדינה להוציא מהגר עבודה שנכנס שלא כחוק, אך אם הוא בארץ ואף גידל כאן את ילדיו שחיים כישראלים, זאת אכזריות לגרשם לאחר שכבר השתקעו פה.

יערה שילה , י"ג באב תשע"ט

דעות הפגנה נגד גירוש עובדים זרים
הפגנה נגד גירוש עובדים זרים
צילום: Kopitchinski Reuven ראובן קופצ'ינסקי

"אנני מפחד מעריצותם של הרעים, אלא מאדישותם של הטובים" (מרטין לותר קינג)

הידיעות על גירוש העובדים הזרים וילדיהם תופסות אותי לא מוכנה. איך אני אדישה למצב? איך אני שמתעניינת חברתית וחשובים לה הילדים/ות לא מתחילה לחקור את הנושא לעומק, מה קרה לי, איך נהייתי אדישה?

בתורה, מקור ממנו אני שואבת השראה, מוזכר הונאת הגר פעמים רבות. בגמרא אף הגדילו לעשות וספרו את מספר הפעמים שנושא זה נזכר בתורה. לדעת רבי אליעזר הגדול הדבר נאמר 36 פעמים, וישנה דעה שסוברת שזה נזכר 46 פעמים (בבא מציעא, דף נט ע"ב).

העיסוק החוזר ונשנה של התורה במצווה זאת מלמדת אותי עד כמה הנושא הזה היה חשוב, ועד כמה הנושא היה קשה ליישום, והיה צורך לחזור על כך פעם אחר פעם.

אנסה כאן לצאת מהאדישות, לבחון את המציאות ולנסות לחשוב מה ניתן לעשות במציאות שנוצרה. קטונתי, ואני יודעת שמיד רבים יקומו עלי ויגידו "עניי עירך קודמים". מכירה, חטפתי את הביטויים הללו כאשר כתבתי את עמדתי בפייסבוק ומאמר דעה בוואלה על 5 תינוקות של עובדים זרים שמתו תוך חודש במחסני הילדים.

אורי אורבך ז"ל התייחס בעבר לטיעון של "עניי עירך קודמין", ואמר שהוא הפך להיות תירוץ פופולארי לאלו שלא נותנים צדקה בכלל, בטח לא לעניי עיר אחרת.

מקור הציטוט הוא מדברי רבי יוסף בגמרא: "עמי ונכרי עמי קודם, עני ועשיר עני קודם, ענייך ועניי עירך ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין" (בבא מציעא דף עא ע"א). הגיוני מאוד המדרג, והגיוני שאעזור קודם לאנשי ביתי ואחר כך אצא לעולם. גם אני כאמא מחנכת ואקטיביסטית מקפידה לגדל את ילדי שחסד מתחיל בבית, אך בהחלט זורם ויוצא גם החוצה.

אינני בקיאה בפרטים, האם מדובר בפליטים או במהגרי עבודה, אבל גם מהגרי עבודה אלו אנשים שהגיעו אלינו מתוך מצוקה כלכלית. מותר למדינה להוציא מהגר עבודה שנכנס שלא כחוק, אך אם הוא כבר נמצא בארץ  מספר שנים ואף גידל כאן את ילדיו שחיים כישראלים, זאת כבר אכזריות לגרשם לאחר שכבר השתקעו כאן, וחיים כאן כגרים.

ואולי יש כאן דרך שאינה בריאה לשימוש ציני של כל הצדדים בחוק ומשפט, ובכל זאת אני מתייחסת לכל הילדים/ות שנולדו כאן בארץ, שמדברים רק עברית ושהתרבות שספגו היא ישראלית, במה חטאם? ילד הוא ילד הוא ילד.

כל גירוש צורב, כל גירוש שם את הילדים בסיכון. אם נלך אחורה לגירושים כמו עמונה, כמו גוש קטיף ונדבר עם הילדים על החוויות, נגלה עולם שלם של סיכון ושיקום. ילד מגורש בתוך ארצו זה מאד קשה, קל וחומר ילד שמגורש לארץ אחרת שהיום כבר אין לו שום קשר אליה.

בין הדברים הראשונים שראש הממשלה מנחם בגין עשה, היה לקלוט ספינת פליטים ויאטנמית. בגין ראה בכך מעשה אנושי, אצילי והכרחי. הערכים הללו חייבים להמשיך להנחות אותנו, הדאגה לאחר, האכפתיות.

ההיסטוריה חוזרת על עצמה. אני היינו גרים במצרים, ובעקבות כך התורה מצווה עלינו לאהוב את הגר (דברים י, יט). עמנו רק לפני 75 מאות אלפים מבני עמינו כפליטים, ובא בביקורת כלפי העולם שסגר לו את דלתותיו, ואילו עתה כאילו רבים מאיתנו נראה ששכחו את המקום שבו עמינו היה, ומכחישים ומקשיחים  את ליבם.

היום, כשמדינת ישראל בהחלט חזקה יותר, יהודית יותר, ובעלת אמצעים כלכליים רבים יותר מישראל של תקופת מנחם בגין בשנת 1977, אין ספק שיש לנו יכולת לתת מענה. אבל מה שחסר לנו היום זו הרגישות החברתית שהיתה אז. ברגע שיהיה לנו רצון למצוא פתרון, נוכל גם להיות יצירתיים ולסיים את המשבר.

אז מה עושים והאם יש פתרון? אינני יודעת, אבל אני בהחלט יודעת שעלינו להפגין אמפתיה ולראות מה בכל זאת ניתן לעשות. מה הרווחים בגירוש ומה המחירים שאנחנו משלמים? איזה ערכים אנחנו מביאים ומראים לילדנו וכיצד אנחנו נתפסים בעולם.

לבסוף עלינו לזכור: "וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כג, ט).