בחירות מועד ב': הייה חכם, אל תהיה צודק

הבוחר הנבון חייב להבדיל בין מפלגות שיצלחו את אחוז החסימה, לבין אלה שיעבירו קולות ימין לשמאל

מנחם רהט , י"ד באב תשע"ט

דעות הפתקים בקלפי
הפתקים בקלפי
צילום: עצמי

    1.

בשבת הקרובה, שבת נחמו, ה-17 באוגוסט, נכנסת מדינת ישראל לישורת האחרונה של מערכת הבחירות. 

יום הבוחר יחול כידוע ב-17 בספטמבר, שזה ממש חודש משבת נחמו. במרוצת חודש זה תתנהל מלחמת הכל בכל על כל קול. חודש של ספינים מומצאים, דמיוניים, מבתי מדרשם של היועצים האסטרטגיים למיניהם, שמבחינתם היעד הוא הניצחון בקלפי, ולא משנה אם הדרך לשם זרועה שקרים ובדותות. 

    בחודש שלפנינו ילבשו הספינולוגים משמאל חליפה פורימית. הם יתחפשו לדורשי טובת הימין, וימכרו למצביעי הימין האידיאולוגי את התיאוריה הפנטסטית, שמצביעי הימין האמיתי ונטול הפשרות, מצביעים רק לטובת אחת ממפלגות הימין האמיתי: עוצמה יהודית, זהות (פייגלין) או נועם.  

    2.

לכאורה, אמת ויציב. א-מה-מה: זוהי מלכודת דבש. אין שום צ'אנס שאחת מאלה תעבור את אחוז החסימה, ונמצא שרבבות קולותיהן ייזרקו לפח, ויהפכו בהליך של מוטציה מהירה על בסיס הפוך על הפוך, להיות קולות נטו לטובת ממשלת שמאל בראשות גנץ ולפיד, ו'המחנה הדמוקרטי' (ניצן הורוביץ, סתיו שפיר, אהוד ברק) ואולי גם המפלגות הערביות. ככה זה עובד. ככה נופלים לתוך מיכמונת פתאים. 

    במלים אחרות: עם כל הכבוד והחיבה למפלגות הימין האידיאולוגי, ויש הרבה מזה ומזה, ובהינתן שאף אחת מהן לא תעבור את אחוז החסימה הדרקוני, יממשו מפלגות אלה את העיקרון החמקמק: הצבעתָ ימין, קיבלתָ שמאל. והפעם זה עלול להיות לא שמאל רך, אלא אשכרה שמאל-שמאל. הטוב ביותר הוא תמיד האוייב של הטוב. 

    3.

גם יועצי האסטרטגיה מימין יעסקו בחודש הקרוב במכירת סיפורי סבתא, כשיתאמצו לשכנע את מצביעי הימין, שחובה להצביע למען 'ליכוד אחד גדול'. זו כמובן שטות מוחלטת. משימת הרכבת הממשלה אינה מוטלת על ראש המפלגה הגדולה. ציפי לבני, למשל, היתה ראש המפלגה הגדולה בבחירות 2009, אך לא הוזמנה להקים ממשלה בראשותה. רק מי שיש לו 61 ממליצים הוא המוזמן, ואין זה משנה עם כמה מנדטים סיים את הבחירות.  

    נתניהו מתעקש שלא להבין זאת, ועל כן יורה בתוך הנגמ"ש. תמות נפשי עם פלישתים. הוא שוכח שהיריות שלו בתוך הנגמ"ש בבחירות מועד א' 2019, ממש היריות שלו, מנעו ממנו הקמת ממשלה בת יותר מ-61 מנדטים במועד א'. הגע בעצמך, מר נתניהו: אילו לא ירית בנגמ"ש ולא גרמת לאובדן 1,400 קול לימין החדש, בראשות הנט-שקד, כי אז הללו היו היום מעניקים לך ארבעה מנדטים (!!!!) שהיו מאפשרים לך להקים קואליציה ללא צורך במועד ב' שבו אתה עוד עלול צלאבד את כל הקופה. עם 4 מנדטים של הימין החדש היית יושב איתן על מושב ראש הממשלה, אולי אפילו לעוד 4 שנים.

    ואל תגיד שאותם 1,400 קול לפחות (בפועל שתית הרבה יותר קולות, מתוך תאווה בלתי מרוסנת שהתפוצצה לך בפרצוף), הגרעו מן הליכוד. גם אם ננכה את 1,400 הקולות הללו מן הסך הכללי של הליכוד, לא היה משתנה בכהוא זה מספר המנדטים של הליכוד. אמור מעתה, אתה, בתאוות שתיית הקולות, ובקוצר ראות משווע (ועוד אומרים עליך שאתה יודע לקרוא שני מהלכים קדימה, עאלק!), הכנסת עצמך לפלונטר המיותר הזה.  

     4.

ואחרי כל זה, מצביעי הימין האידיאולוגי לא יוכלו להצביע ליכוד, מפני שמתן הקול לליכוד פירושו מתן 'קארט בלנש' (יד חופשית, צ'ק פתוח) למדיניות הזיגזוגים של בנימין נתניהו, פעם-ימין-פעם-שמאל, שמתנהלת כך לאורך כל שנות כהונתו.

זה לא התחיל בהתנתקות (שבימים אלה מלאו לה 14 שנה), אבל זה היה שיא השפל בהתנהלותו המזגזגת של נתניהו, אשר הצביע בעקביות וללא הפסקה, ממש כך, בעשרות הצבעות בכנסת, בעד הכישלון המפואר הזה. כבר לקראת מישאל מתפקדי הליכוד שנערך ב-2.5.04, כשנתניהו עלה לדוכן הכנסת בשליחותו של ראש הממשלה שרון כדי להביע תמיכה בהתנתקות, הוא נשאל ברידתו מהדוכן ע"י ח"כ אורי אריאל, כיצד ייתכן שהוא, איש ימין מובהק, ובנו של איש ימין מובהק, תומך בגירוש יהודים מבתיהם. נתניהו,  בזחיחות דעת מופגנת, השיב לח"כ אריאל, במלים אלה: "שיהיה לך ברור, גם במישאל מתפקדי הליכוד אצביע בעד ההתנתקות". זה בדיוק מה שתיעדו המיקרופונים, וזה ייזכר לדיראון עולם.

  הנה עוד כמה הצבעות שבהן תמך נתניהו בגירוש. ב-6 ביוני הצביעה ממשלת שרון בעד ההתנתקות – ובין התומכים היה גם נתניהו. ב-26 באוקטובר הוא תמך בהצבעה בכנסת בהתנתקות, וכך הלאה בכל שאר ההצבעות. רק 8 ימים לפני תחילת ההתנתקות, הוא התעשת, מאוחר מדי, והצביע בממשלה לראשונה נגד הגירוש – והניחו מכתב התפטרות על שולחנו של שרון. רק 8 ימים לפני ההתנקות, שנדונה ואושרה בפורומים פוליטיים שונים במשך שנה! ואז היה זה כמובן מאוחר מדי. כבר לא ניתן היה להחזיר את הגלגל אחורנית. הגירוש התבצע – וגם נתניהו חתום עליו כאחד מאבותיו.  

5.

מי שרוצה לאשרר בדיעבד את ההתנתקות, מוזמן להצביע ליכוד. בכבוד גדול. זכותו. כך גם מוזמן להצביע מי שרוצה לאשרר את שלוש פניותיו של נתניהו לאסאד הקצב מדמשק בעניין הסגרת הגולן לשליטתו. וכך לגבי אירועי שמאל שהוציא לפועל: מסירת 90% משטחי חברון לאש"ף ונסיגה מ-13% מיו"ש, בהסכם וויי-פלנטיישן; נכונות להקמת 'מדינת פלשתין' בארץ ישראל המערבית ("שתי מדינות לשני עמים"); ריסון הבניה בהתיישבות ביו"ש לרבות בירושלים; המשך מדיניות הפקרת הר הבית לערבים (שבנו בו ארבעה מסגדים בקדנציות של נתניהו, וגם עקרו מאדמתו כל שריד יהודי בחסות העלמת עין מצידו); המשך קיומה של ההתנחלות האש"פיסטית חאן אל אחמר (למרות צווי ההריסה שהוציאו כל בתיהמ"ש; לפתע לא כל כך חשוב לו לכבד את החוק ומערכת המשפט); התנגדות לחידוש ההתיישבות ביישובים חומש, שא-נור, גנים וכדים, שהוחרבו בסערת ההתנתקות ועודם שוממים חרף היותם בשליטה ישראלית, ועוד ועוד, לרבות פיספוס ההזדמנויות שמעניקה לישראל כהונתו של הנשיא האוהד טראמפ. 

6.

אבל כל הרשימה המפוארת הזו (שיש לה סעיפים נוספים שלא נמנו כאן מחמת קוצר היריעה), לא משכנעת את האידיוטים השימושיים בימין. הם נופלים שבי בהבלי המוֹדעות שמציגות את נתניהו בחברת כמה סנשו-פנשו'אים מהליכוד, ובהן נטען בציניות זחוחה, ש'הליכוד הוא הבית של הציונות הדתית', או כפי שנטען באותה מידה של בוז וציניות במערכות בחירות קודמות, שנתניהו הוא הנציג האמיתי של הציונות הדתית בממשלה. בדיחה מרה.

7.

בשלב זה עולה כמו מאליה שאלת המחץ של האידיוטים השימושיים מימין: אז מה אתה מציע?

התשובה, ווטסון ידידי, פשוטה להפליא: להצביע למי שהכי בטוח שייצג את האידיאולוגיה והאינטרסים של הימין (ירושלים, ציונות, התיישבות וכד'), בתנאי שיצלח את אחוז החסימה, ולא יעביר קולות, חלילה, לאחת משתי האופציות הגרועות: ממשלת נתניהו-גנץ-חרדים, ללא ייצוג לימין, או ממשלת סוּפר-שמאל של גנץ-לפיד-סתיו שפיר-ברק. היעד הוא ממשלה אמנם בראשות נתניהו, אבל עם בלמים חזקים שירסנו את הסחף האוטומטי שמאלה. אלמנטרי, ווטסון ידידי.

(באדיבות שבועון 'מצב הרוח')