המחנה הדמוקטטורי

אל"מ במיל' טל בראון , י"ד באב תשע"ט

דעות אורח
אורח
ערוץ 7

הבחירות מתקרבות, הלחץ מאמיר, המתח באוויר ויש מנהיגים ממפלגות מסוימות המאבדים שליטה על הסוגרים, העצבים והאנשים במחנותיהם, לצד שליטה על המערכות והיכולות החיוניות שנדרשות ממי שרוצה להוביל מדינה כבר  בחודש הבא.

שליטה בסוגרים

"המשרת העלוב של נתניהו", "סמרטוט רצפה" במילים אלו תקף ראש הממשלה לשעבר ומקום 10 ברשימת המחנה הדמוקרטי, אהוד ברק, את מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, על רקע השינויים בהרכב ועדת ההיתרים במהלך ראיון לגל"צ ביום שלישי השבוע. 

"שאפו" לרב האלוף במיל', שר הביטחון ורוה"מ לשעבר אהוד ברק. כל הכבוד על "הדוגמא האישית" השלילית שנתת לכל עם ישראל בהשתלחותך ההיסטרית, חסרת הרגישות ונעדרת הרסן, דווקא בשבוע של ט' באב. ציפיתי להתבטאויות נאותות יותר, גם במצבי לחץ ומצוקה, ממי שנחשב (ולו רק בעיני עצמו) כבעל שליטה ודמוקרט דגול, שהיה לרבים דמות מופת ציבורית, גם אם פחות מוצלחת כראש ממשלה. 

ביקורת עניינית, המובעת במקצועיות ובאופן מכבד, הינה דבר ראוי ורצוי בדמוקרטיה. אך רמת ההתנסחות, אופן ההתבטאות ואיכות השיח של אהוד ברק, הפכו בעת האחרונה לבזויים ולא ראויים להישמע ברבים, גם אם הדובר הוא כביכול דמוקרט הדבק בזכות הביטוי (שלו עצמו בלבד). ברק כנראה, אינו שולט לגמרי בסוגרי פיו, מאבד מהר את קור רוחו ועמה כל מסנן ללשונו החדה, באופן מעורר דאגה. לצד אלו, מאבד ברק כל הערכה וכבוד לדמותו ההירואית שהגיעה לו בזכות עברו המפואר.

בקיצור- זקנתו מביישת במידת מה את נעוריו. דוגמא אישית כנראה, אינה עוד ערך עבורו כשם שהייתה בראשית דרכו. 

המלצתי אליך אהוד, שתיישם את שאמרת בראיון לרשת ב' בנובמבר 2012: "מי שלא יכול להתמודד עם המצב בארץ – שיסע לפינלנד או שווייץ".

על תבונה ורגישות

באותו יום, נפגשה הגברת נועה רוטמן, הרכש החדש במפלגתו של אהוד ברק ונכדתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז"ל, עם ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן וחבורתו.

כמי שניצלה מעמדים רשמיים כאזכרות לסבה, כדי לנגח את ראש הממשלה הנבחר בחוסר רגישות וממלכתיות, פעלה הגברת רוטמן גם הפעם בחוסר רגישות משוועת, עת התאמצה לקיים ביקור מתוקשר ומסוקר של אבו מאזן ברמאללה, לא הרחק מהיישוב עופרה, בו ישבו שבעה בני משפחתו האבלים של רב"ט דביר שורק הי"ד, לאחר רצח בנם על ידי מחבלים ערבים פלסטינים. 

התגאותה על הבטחתו של אבו מאזן באזניה לסייע בהשבתו של אברה מנגיסטו מעזה, ועל אמירתו של הראיס כי מוכן הוא למו"מ עם ישראל ללא תנאים מוקדמים, רק מוכיחה את תמימותה וחוסר הבנתה, או שמא תבונתה לכאורה, לצד חוסר הרגישות בעת הזו בפרט.

המלצתי אלייך נועה, היא לשבת עם פטרונך למחנה הדמוקרטי, אהוד ברק, ולחזור באזניו על אמירתך מהאזכרה לסבך מהשנה שעברה: "שליחי הציבור שלנו – כשמכם כן אתם. שליחי ציבור. המעמד מחייב. אם לא תחדלו ממסע השיסוי וההשתלחות בכל מי שלא מתיישב עם הקו שלכם – יישפך כאן דם". 

הצגת יחיד

בחלוף פחות מיממה, ביום רביעי, הצליחה נציגת המחנה הדמוקרטי וחברת הכנסת לשעבר סתיו שפיר, להוציא משלוותו את יו"ר וועדת הבחירות, השופט חנן מלצר, במהלך דיון על פסילת רשימת עוצמה יהודית.
חוסר כבוד משווע שכזה כלפי השופט, הוועדה והנוכחים לא נראה במחוזותינו זה זמן רב.

חוסר כבוד לחבריה שלה, שהמתינו לסיום דבריה שהתארכו וגזלו את זמנם, חוסר יכולת הקשבה לזולת ולבסוף סילוף האמת והאשמות בוטות כלפי יריביה הפוליטיים, היו להוכחה ניצחת שהגברת הצעירה הזו אינה ראויה לעמוד עוד על במה, למעט אולי בכוכב הבא....לערביזיון. 

צפייה בתיעוד החד שיח של הגברת התוססת וחסרת הנימוס עם עצמה, שעה שהשופט מלצר מנסה להשחיל מילה (חוץ מהמילה "גבירתי" שחזרה על עצמה כחמישים פעם בדקות ספורות), הוכיחה לציבור כי אישיות דמוקרטית גדולה לא ניצבת על הבמה. וזאת איך לומר בעדינות ובמחילה- רק מחמאה.


לסיכום

תודה רבה לאהוד ברק, נועה רוטמן וסתיו שפיר, על הגדרתם המחודשת למושג דמוקרטיה. תודה על שלימדונו (על דרך השלילה כמובן) דוגמא אישית ודרך ארץ מהי. תודה על שהבהירו לרבים בעם ישראל כי ב"מחנה" ישנה לא יותר מאשר חבורה של "פליטים" או שמא "מסתננים", חסרי שליטה ומעצורים, שיובילו את כולם באחריות ומתוך אטימות, שנאת חינם ואגו מנופח, למציאות עגומה או שוב ל"מזרח תיכון חדש" מהתחלה.

תנחומיי ליו"ר מר"צ וראש רשימת המחנה הדמוקרטי, ניצן הורביץ, אותו אני מעריך כאדם, על בחירתו בשותפים (לא) ראויים לדרך, שבהתנהגותם והתנהלותם אינם מוסיפים כבוד למחנהו הנאור, הליבראלי, הדמוקרטי והפלורליסטי... לכאורה!

לאור התנהגותם של חברי המחנה הדמוקרטי בשבוע החולף, מוטב כי יקראו הם מעתה "המחנה הדמוקטטורי" וינסו להרכיב ממשלת אחדות עם אבו מאזן ויחיא סינוואר שחושבים, כל אחד לשיטתו, שגם הם מנהיגות נבחרת ודמוקרטית הפועלת רק לטובת העם, אשכרה!