בג"ץ מציג: מופע ההפרדה מהעם

יש לי מנה גדושה של חמלה על התנהלות אהוד ברק. חמלה על אדם מוכשר, שזקנתו מביישת מעשים טובים שעשה למען המדינה

הרב ד"ר חיים שיין , ט"ז באב תשע"ט

דעות ד"ר חיים שיין בקרית שאול
ד"ר חיים שיין בקרית שאול
צילום: חזקי ברוך

1. מוטי שטיינמץ - זמר נשמה חסידי, שלשיריו מיליוני צפיות ביו־טיוב - הפך בעל כורחו ביטוי עז לניסיונות החלנה בלתי פוסקים. החלנה בחסות השמאל ומעוזיו במערכת המשפט.

כל אדם הגון שלא מונע משנאת חרדים, מבין שמתוך מאות הופעות, ניתן לאפשר גם לציבור החרדי, ולמי שחושב כמותו, הופעה בהפרדה מגדרית שתתאים לאמונותיו. בעיני השמאל ושלוחיו במערכת המשפט, המיעוט החרדי אינו נחשב כמי שזכאי לכבוד האדם ולהגנה על ערכיו. ערבים פלשתינים - כן, מסתננים ופיליפינים - כן, תומכי BDS - כן, חרדים וחרד"לים - לא ולא. 

דווקא שופט ממוצא ערבי, שיודע מה המשמעות של להיות מיעוט, נתן פסק דין שהתיר את קיום המופע בהפרדה. רבים האמינו שהתבונה ניצחה, שהרי השלב הבא הוא ביטול ההפרדה בבתי כנסת. אך שופטי העליון נפלו שוב לתוך מלכודת עותרות השמאל.

הם היו יכולים בקלות לדחות את העתירה, משום שהמופע כבר מתקיים ובתי המשפט לא אמורים לעסוק בשאלות תיאורטיות, במיוחד כשמדובר בהחלטה על רקע פרוצדורלי בלבד. בפרשת השבוע, "ואתחנן", שקוראים מחר בבתי הכנסת, נגלה ששופטים אמורים להיות קודם חכמים ונבונים, ולאחר מכן צודקים.

אמון הציבור בבית המשפט העליון מצוי במדרון. רבים משוכנעים שהוא הפך להיות מעוז השמאל האחרון. מעוז שנועד להגן על ערכי "הציבור המתקדם והנאור", מושג שטבע השופט אלפרד ויתקון כבר בשנת 1962, והנשיא לשעבר אהרן ברק הפך אותו לנס ודגל. הציבור המתקדם והנאור בעיני עצמו בלבד, הוא מיעוט קטן מאוד, שבעזרת בית המשפט העליון מנסה פעם אחר פעם לעשוק את הרוב.

ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שבהן הרוב, שנתן ביטוי לעמדותיו בבחירות חופשיות, זקוק להגנה מפני כפיית ערכים ועמדות של מיעוט זניח. באמצעות שדולות, קרנות חדשות וישנות וידידי בית המשפט, מתבצע ניסיון לשנות את דמות המדינה. שופטים בדימוס, שהפכו לפרשנים מחוזרים בתקשורת, מאפשרים הצצה לדעות שלהן נתנו ביטוי בעת כהונתם.

סתיו שפיר, מהשמאל היהודי־הרדיקלי, מצפצפת על כבוד השופט חנן מלצר. החלטות חוקיות בוועדת הבחירות לא רלוונטיות, כיוון שבג"ץ אמור לעשות עבורם את העבודה, ומערכת אכיפת החוק מתגייסת להפיל את שלטון הימין בלי צורך בקלפי. 

כמשפטן ותיק, שיודע את החשיבות שיש לבית משפט עליון חזק, מקובל ונאמן על הציבור, הריני מודאג. בית משפט ופוליטיקה הם שילוב בעייתי מאוד.

2. למרבה הפלא, לבחירות במועד ב' יש תרומה חשובה להכרעות קיומיות הנוגעות לעתיד המדינה. אזרחים רבים כבר מפנימים, מהופעות בתקשורת ואמירות מנותקות, שבני גנץ ויאיר לפיד לא מתאימים להנהיג את ישראל לעת הזאת.

הטעויות, הזגזוג וחוסר הרצינות, חוסר הניסיון, והניסיון הכושל של לפיד כשר אוצר, מטילים צל כבד על יכולתם להתמודד עם מציאות שבה כל יום מתקבלות החלטות הנוגעות לחיי אדם, החלטות שלשם קבלתן נדרשים ניסיון, מיומנות ויכולת לקרוא מפות בינלאומיות מורכבות. הסיסמה "רק לא ביבי" לא יכולה לעבוד פעמיים על אזרחים שאינם רוצים להעניש את עצמם. כחול לבן אינה אלטרנטיבה שלטונית, אלא תעלה צרה לניקוז שנאה תהומית.

3. יש לי מנה גדושה של חמלה על התנהלות אהוד ברק. חמלה על אדם מוכשר, שזקנתו מביישת מעשים טובים שעשה למען המדינה והסתיימו ביום שבו גמר לפקד על סיירת מטכ"ל. לא כל מי שמסוגל להפעיל צוותים בסיירת יכול להצליח כסגן מפקד אוגדה, כרמטכ"ל וכראש ממשלה.

התנצלותו המתוזמנת פוליטית לציבור הערבי על אירועי 2000, פרשת המענק מקרן וקסנר עבור מחקר עלום, והחברות עם הפדופיל המנוח אפשטיין, מעוררות את השאלה מדוע היה צריך לחזור לפוליטיקה. החייל המעוטר בצל"שים מסיים את שירותו הציבורי כמעוטר בזר קוצים. שנאה וקנאה חזקות מהיגיון ושיקול דעת. 

ההתנצלות של אהוד ברק לציבור הערבי מתחברת לביקור המתוקשר של חברת מפלגתו, נעה רוטמן, אצל מכחיש השואה ומממן הטרור אבו מאזן. החיוכים שלה והחיבוקים איתו החליאו אותי. במקום לפנות לציבור בשם סבה המנוח ואהוד ברק, ולבקש סליחה ומחילה מאזרחי ישראל ומהמשפחות השכולות שדמם נשפך באינתיפאדה הראשונה והשנייה, היא הולכת לצחקק עם אבו מאזן, תלמידו וממשיך דרכו של רב־המרצחים יאסר ערפאת, שמעודד אימהות להפוך את בניהן לשאהידים. ליקוי מאורות ממש.

מי שמוכן להפקיד בידי דמויות כאלה את עתיד המדינה, צריך להעמיד לבדיקה את שיקול דעתו ורמת תבונתו.   

באדיבות "ישראל היום"