דרוש שר ממלכתי

בכל פעם שאנחנו הולכים לקלפי, מערכת החינוך מקבלת זעזוע. הגיע הזמן למנות שר חינוך א-פוליטי שיוכל לייצב את המשרד.

יערה שילה , י"ח באב תשע"ט

דעות יערה שילה
יערה שילה
צילום: Kopitchinski Reuven ראובן קופצ'ינסקי

בני דורי זוכרים את המערכון של הגשש החיוור על שרי הממשלה, שמסתיים במשפט האלמותי: ״כששר החינוך היה שר חינוך היה חינוך? אולי כשהוא יהיה שר מלחמה לא תהיה מלחמה״.

זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה עצוב. כיום בממשלת המעבר אני מרגישה שמתרחשת מלחמה אמיתית המנוהלת מלשכת שר החינוך.

אמנם העומד בראש הוא איש צבא בכיר, טייס מסוקים מוערך, האם זה אומר שהוא יודע לנהל מערכת חינוך? משבר החינוך המיוחד, משבר הילדים האלרגים, אי הארכת מינויו של פרופ' יוסי שיין, אי הארכת כהונתו של ראש החמ"ד אברהם ליפשיץ והתערבות במכרז למינוי מפמ"ר תנ״ך ועוד מחטף קטן בוועדת האזרחות.

עם קום המדינה, הועבר "חוק חינוך חובה" (1949) וכל מגמות החינוך היהודיות (על פי רקע פוליטי ודתי) הוכרו; מערכת חינוך ערבית גם הוכרה ומומנה. ב-1953 התקבל "חוק החינוך הממלכתי" שהגדיר חינוך ממלכתי ככזה הניתן על-ידי המדינה על פי תוכנית לימודים, ללא זיקה לגוף מפלגתי עדתי או ארגון אחר מחוץ לממשלה, ובפיקוחו של השר או של מי שהוסמך לכך על ידו.  מטרתו של חוק זה הייתה לבטל את ההשפעות הפוליטיות ולהעמיד עקרונות ממלכתיים. האמנם?

לצערי ניתן לספור על יד אחת את שרי החינוך אשר עסקו נאמנה בחינוך, התייחסו ברצינות לגיל הרך וראו בכל ילד/ה כעתיד של מדינת ישראל ומכך ראוי לחינוך והצמחה. ככל שעוברות השנים מדינת ישראל מתחזקת בכסף, במעמד, ביכולת צבאית ויורדת אט אט במדדי החינוך העולמים.

נכון זה אינו חזות הכל, אך גם במדדים הארציים ישנה ירידה וניכר שהסרגל משתנה משנה לשנה. המחנכים כבר אינם מחנכים אלא עובדי הוראה ויש תחושה קשה של איבוד אמון במערכת וסדקים במערכות היחסים עם ההורים. הגננות, המורים מחנכים ומחנכות נהפכו לשק חבטות, הסתדרות המורים וארגון המורים שפעם היו גופים שאכפת להם מילדי ישראל כבר אינם משקפים את המורה הפשוט שקם בבוקר לחנך ולתת את כל מה שחלם עבור ילדי ישראל. 

ולא די בכך, כאשר ראש ההסתדרות עומדת בכנס גדול ואומרת שהבעיה של המערכת היא ההורים ניכר שאיבדנו משהו בדרך וזאת אני מציינת כאמא וכן גם כמחנכת. כולנו צריכים לזכור שהמורים/ות הם הורים בעצמם וגם הם חווים את המערכת על כל היבטיה. 

בשנים האחרונות, לאור מערכות הבחירות בישראל, יש תזזיות יתר בתוך מערכת החינוך. טרם הוטמעה הרפורמה שעשה שי פירון (שהייתה טובה ב*מה* אך כשלה ב*איך*) ללמידה משמעותית, וכבר הגיע נפתלי בנט ואיתו בשורת ה-5 יחידות. מהר מאוד הגיח לממשלת מעבר השר רפי פרץ שעדין אין לו רפורמה אך מוביל בצורה מגזרית את המשרד בניגוד לאמור לחוק חינוך ממלכתי שנולד עם קום המדינה.

אולי הגיע הזמן להוציא את התפקיד החשוב הזה משליטה פוליטית, למנות שר חינוך א-פוליטי שיכהן חמש שנים ותתאפשר קדנציה נוספת בלבד כמו מעמד נשיא בארה"ב. בכך יוכל המשרד להתייצב, להכין תוכנית חומש שתכלול בתוכה היבט חברתי לימודי אשר יתן מענה הוליסטי לכל ילדי ישראל והוריהם.