טרמפים, ביטחון לאומי ובטחון אישי

מיכאל שרון, קב"ט קדומים לשעבר וכיום מרצה במרכז ניהול וביטחון במכללה האקדמית וינגייט, על כללי הברזל לנסיעה בטרמפים.

מיכאל שרון , י"ח באב תשע"ט

דעות מיכאל שרון
מיכאל שרון
צילום: עצמי

אני מרגיש צורך פנימי עמוק לשתף אתכם הקוראים עם תסכולי. לאחר פיגוע כל אחד עושה עם עצמו חשבון נפש ושואל את עצמו, מה הוא יכול לתרום למען עם ישראל? 

אני כותב את הדברים הבאים מדם ליבי שרותח פעם אחר פעם על הקלות הבלתי נתפסת שמחבלים יכולים להשיג את נפשנו.

טרם ברור לגמרי דפוס פעולת המחבלים באירוע בו נרצח דביר שורק הי"ד, אך אי אפשר שלא להיזכר באירועים הנראים די דומים.

להלן מספר מצומצם של דוגמאות מפיגועי עבר – של חטיפת חייל או אזרחים:  

חטיפת החייל נחשון וקסמן הי"ד- בתאריך 9.10.94 המתין החייל נחשון וקסמן לטרמפ, הוא עלה למכונית ובה ארבעה מחבלים מארגון חמאס, אשר התחפשו למתנחלים יהודים.

חטיפת החייל תומר חזן הי"ד - בתאריך 21.9.2013 פותה החייל תומר חזן להגיע לכפר סמוך לקלקיליה ושם נרצח.

חטיפת הנערים- בתאריך 12.6.2014 נחטפו שלושת הנערים, גיל-עד שַׁעֶר, יעקב נפתלי פרנקל ואייל יפרח הי"ד, הם עלו לרכב ובו שני מחבלים מהחמאס.

מלבד הפיגועים האלו, שב"כ סיכל עשרות פיגועי חטיפה ברמת המודיעינית, חוליות רבות נתפסו, חלקם בשלבי תכנון וחלקם בשלבי בשלות מבצעית וכל זה קרה רק בשנים האחרונות.

יתרה מכך, בשנת 2012  יצא צה"ל בקמפיין העלאת המודעות של הסכנה הטמונה בנסיעה בטרמפים. המפקדים בכל החילות חידדו את ההנחיות שכל חייל אשר ייתפס נוסע בטרמפ ייענש בחומרה רבה.

אולם, לתושבים המתגוררים ביישובים ביהודה ושומרון לא קיימת הפריבילגיה לנסיעה רק בתחבורה ציבורית. היקף התחבורה הציבורית הקיימת קטנה מלהכיל את הצורך של התושבים המתגוררים ביו"ש. ובכלל, איני מבין את האמירה/ הנחיה/ המלצה שלא לנסוע בטרמפים. האם אנו חיים במדינת ישראל? האם זאת המשילות שמדינה מפעילה?

רק לפני מספר ימים ראיתי הודעה מזעזעת של יו"ר ועדת ביטחון מאחד היישובים ביו"ש,בה היא ממליצה לא להעלות טרמפיסטים. זוהי המלצה בלתי קבילה מבחינתי. אני מבין מאוד את הצורך לנסוע בטרמפים ואף מעודד את הנסיעה בטרמפים אך הנסיעה בטרמפים צריכה להיות שקולה, זהירה ועל הנוסע לנקוט באחריות גדולה לא רק לעצמו, אלא גם להשלכות אשר עלולות להיווצר במידה ולא יקפיד על כללי התנהגות ביטחונית מונעת.

בעוד אני כותב את המאמר אני מבחין בהודעת וואטספ: "מיזם חדש טרמפילילה" (תושבים ייסעו על הכבישים ויאספו טרמפיסטים), בהתחלה אמרתי לעצמי: "איזה יופי מיכאל, תראה כל אחד עושה מה שהוא יכול כדי לקדם את הביטחון ברמתו הוא". אך מהר מאוד הרגשתי איזו מחשבה גלותית זאת. האם אחרי כל פיגוע נמגן את עצמנו לדעת? 

במאמר זה נכתבה אך ורק הטקטיקה שעלינו התושבים לנקוט אך כמובן שברמת המדינה, יש צורך לפגוע במוטיבציה של היריב וזאת על ידי:

1. הכלת ריבונות בכל היישובים, כשלב ראשון.
2. בניה מסיבית של יישובים חדשים בשטח C.
3. פגיעה בלתי פרופורציונלית בתשתיות הטרור ובארגונם.

מדינת ישראל צריכה לפעול ולהפעיל מקסימום כוח נדרש על ידי מיגור ארגוני הטרור עד כדי הכרעה ברורה.

באשר לכללי התנהגות ביטחונית. בהתחלה יהיה לנו קשה מאוד ליישמם אך קמעא קמעא הם יהפכו להרגל בחיינו כמו שהמבוגרים מאתנו זוכרים כמה קשה היה ליישם שימוש בחגורת בטיחות.

להלן כללי התנהגות ביטחונית מונעת באדיבות המרכז לניהול וביטחון במכללה האקדמית וינגייט:

1. לוודא שקרוב משפחה או מכר יודע על יציאתך לדרך ועל היעד אליו אתה מתכוון להגיע.
2. יש לדווח למכר הנ"ל על הגעתך ליעד.
3. יש להעדיף המתנה להסעה בתוך שטח של יישוב על פני המתנה בתחנת הסעה מחוץ ליישוב.
4. יש לעמוד בתחנת הסעה מסודרת, מעבר או לצד המיגון המיועד למנוע דריסה.
5. טרם הכניסה לרכב, יש לשוחח עם הנהג ולוודא שכל היושבים ברכב הם יהודים ישראלים.
6. בשום פנים ואופן אל תשב מלפנים לצד הנהג, כאשר אדם אחר יושב מאחור (אלא אם מדובר במשפחה כאשר האדם מאחור הוא הורה עם ילדים).
7. שאל את הנהג לאן הוא נוסע, השתדל שלא לחשוף את היעד שלך בפניו לפני שאתה יודע שהוא תואם את כיוון הנסיעה שלו.

טרמפיסטים, נוער יקר! אתם חשובים לנו מאוד! הלוואי ותשכילו להפנים שבהשתדלות קטנה תוכלו למנוע את האירוע הבא.