לא כול הנוצץ זהב

אבינועם הרש , י"ח באב תשע"ט

דעות אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

בבית ספר 'חומת שמואל' ב'הר חומה' ביקשתי מתלמידי כיתה ה' שיספרו לי ביום הראשון ללימודים על החוויה הכי משמעותית שהייתה להם בחופש. באופן טבעי רוב התלמידים לקחו את השאלה למקום המהנה:

"אני הייתי בחוץ לארץ" ענה לי תלמיד אחד והאחר המשיך: "ואני הייתי בפארק המים בשפיים" וכך תלמיד תלמיד החלו להגיד לי על הכיף והפאן שהם עשו.

רק תלמיד אחד שבדרך כלל היה בין השמחים והעליזים שבתלמידיי הצביעה בשקט וענה לי בכובד ראש לשאלה: "מהי החוויה המשמעותית ביותר שתיקחו מהחופש".

"הביקור אצל סבתא שלי בבית".

הסתכלתי עליו ולא הבנתי לאן הוא חותר ואיך זה קשור לסבתא שלו? הייתי בטוח שימשיך את הקו ויגיד לי על טיול או צימר או חוץ לארץ או כל דבר אחר שילדים זוכרים.

"ההורים שלי אמרו לי שסבתא שלי שהכי אהבתי אותה ועד לפני חצי שנה הייתי בכל יום שלישי הולך אליה אחרי בית הספר לאכול עוגיות, כבר לא מרגישה כל כך טוב ויכול להיות שבעוד כמה זמן היא כבר לא תהיה איתנו ולכן הם שאלו אותי אם אני רוצה להיפרד ממנה ולהגיד לה שלום. אז הלכתי וישבתי לידה ונישקתי אותה ואמרתי לה שאני אוהב אותה אבל היא כבר לא הגיבה כל כך וזו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה בגלל שלמחרת אמא הודיעה לי שהיא נפטרה".

ואני עומד מולו והפה שלי מתחיל לרעוד מעצב ואין לי מה להגיד ורק ניגשתי אליו ועשיתי תנועה כזו כאילו משהו נכנס לי לתוך העיניים וטפחתי לו על הכתף לאות הזדהות והאמת שאחרי התשובה שלו יצא לי כל החשק להמשיך ולשמוע שוב פעם איך שאר התלמידים בילו בכל מיני לונה פארקים ואז הגיע הצלצול ורק חשבתי על כל ההורים שזורקים כל כך הרבה כסף כדי לספק לילדים שלהם חוויות משמעותיות של פסטיבלים וצימרים ובתי מלון הכול כלול

ולפעמים החיים מזמנים לילדים האלו חוויות יותר זולות אבל הרבה יותר משמעותיות וכל מה שההורים צריכים הוא רק להפעיל שיקול דעת ולהיות במקום הנכון בכדי לתפוס את הרגעים הקסומים והבלתי נשכחים הללו ולהגיש אותם לילדים שלהם.