התנ"ך והחרד"לים

תגיות: דוד וכטל
דודי וכטל , כ' באב תשע"ט

דמוניזציה = (א) ייחוס כוחות על-אנושיים, בפרט שטניים ומאיימים, לדבר או לאדם. (ב) הפיכת האויב לשטן (מילון ספיר). 

עזבו לרגע את 'השאלה הפוליטית', שכולם מספרים שמסתתרת מאחורי הקלעים של סערת מינוי המפמ"רית החדשה להוראת התנ"ך בחמ"ד. עוד נשוב אליה. קודם לכן כמה שאלות עקרוניות – 

1. את מי הייתי מעדיף בתור מורה לנביא של ילדיי – האם זה רש"י, או להבדיל כומר צרפתי בן תקופתו?

2. כשאני מתיישב להכין שיעור נביא (גילוי נאות: הכותב הוא מורה לנביא), מהי מטרת העל שמרחפת מעל וברקע של כל הכנת השיעור?

3. אם היינו צריכים לחלק את מערכת השעות הבית ספרית ל'מקצועות קודש' ו'מקצועות חול', היכן היינו ממקמים את שיעור נביא? 

4. נניח ושאול נשאלתי על ידי אחד מתלמידיי, האם זה נכון שחלק מספרי הנביא נכתבו שלא בנבואה או רוח הקודש, כיצד עלי לענות לו? 

מי שתמה על סדרת השאלות הנ"ל, מי שמתקשה להבין כיצד יש כאן בכלל מקום לשאלה ולתהייה, כנראה 'זכה' להיפגש עם סערת מינוי המפמ"רית החדשה להוראת התנ"ך בחמ"ד רק אחרי שאותה סערה עברה עיבוד עיתונאי פוליטי, בו הובהר שחלילה אין כאן עניין עקרוני ומהותי, כי אם רק מלחמה של חרד"לים חשוכים כנגד בני האור שבסך הכול רוצים להמשיך ולעשות את עבודתם נאמנה. 

כחלק מתהליך ארוך של דמוניזציה כלפי מי שהוכתרו בתואר 'חרד"לים', נשללה מהם הזכות לומר את דעתם ולהביע את מחאתם, מבלי שמיד יוסבר שהם 'חרד"לים' ועל כן אין בכלל טעם לדון איתם בשום נושא, שהרי הם רק באו 'לפלג' ולהרוס. כמובן שגם אף אחד מכל אותם 'חרד"לים' (כאן נהגו להוסיף יריקה) לא שולח את ילדיו לבתי הספר של החמ"ד והם כולם מסתגרים להם שם באיזשהו מקום נחבא ומתכננים את הפילוג הבא. ובכלל, יש להם מלא זמן לפילוגים, כיוון שאף אחד מהם כבר לא מתגייס לצבא, טוב חוץ מהבן דוד שלי, שהוא חרד"לי (כאן נהגו לעקם במקצת את הפרצוף), אבל הוא משהו יוצא דופן ואיתו באמת אפשר לנהל שיחה נורמלית. 

הפלא הכי גדול הוא מאין יש להם כסף להקים יישובים, לקנות בתים ומכוניות, הרי הם כולם או אברכים או 'מלמדים' בתלמודי תורה שלהם, שדרך אגב אומרים שבהם מלמדים אותם איך להתפלג כמה שיותר מהר ועם הכי הרבה בלגן. אני אישית, כך לפעמים נשמע ווידוי אישי, מעולם לא נפגשתי בחרד"לים אמיתיים, שהם ממש כאלה עם פאות ארוכות עד למותניים ומפלגים כל הזמן, אבל שמעתי מלא סיפורים על ההתנהגות שלהם מאנשים מאוד אמינים. 

רב אחד, הרב יעקב דביר שמו, ר"מ בישיבת מצפה רמון, היה מספיק אכפתי ואחראי ובחר לכתוב לשר החינוך מכתב ארוך ומנומק היטב מדוע נראה שדוקטור איילת סיידלר איננה האישה המתאימה כמפקחת להוראת התנ"ך בבתי הספר של החמ"ד. המכתב נוסח היטב, הובאו בו ציטוטים מדבריה והועלו בו תמיהות מאוד סבירות והגיוניות על דרכה. בסיכום דבריו הוא תהה מדוע החמ"ד צריך למנות דווקא דמויות שבוחרות ללמד את ספר הספרים שלא רק על פי דברי חז"ל ודברי גדולי ישראל שבכל הדורות. 

וגם אני, כמורה לנביא, תמה – מדוע החמ"ד ממליך על הוראת התנ"ך גברת, שאני כלל לא רוצה לדון באיכויותיה ובאישיותה, המבקשת לצרף ללימוד הקדוש הזה את דבריהם של גדולי הכנסייה הנוצרית ומלומדים גרמנים. האם תמיד אנחנו חייבים להיות הכי 'אוייבר חוכמים' ולחפש מאחורי הגב את הפירושים הכי נועזים (והזויים) לסיפורים שאמורים לעורר בנו יראת שמים, טהרת הלב ורצון לדבקות בבורא.

אלא שלצערו של אותו רב צדיק, וגם לצערי, הוא כבר 'תוייג', הוא... חרד"לי! (כאן אמורים להישמע קולות רעמים מחרישי אוזניים ואוטמי לב). ועל כן, עם כל הכבוד לטענות ההגיוניות והסבירות שהיו לו, הוא יאלץ לחפש לעצמו מקום אחר להשמיע אותם. אולי מקום סובלני יותר, מקום שהחרד"לים עוד לא הרסו.   

היום (יום רביעי) תערך ההצבעה על המינוי החדש לתפקיד המפמ"ר. בקשה אחת יש לנו מאנשי המקצוע שמתכנסים לדון בנושא – נסו לדון בו מבלי להזדקק לשאלות פוליטיות ומגזריות. נסו לשאול את עצמכם מה אנו רוצים מלימוד התנ"ך, איזה יחס היינו רוצים שהוא יקבל – קודש או חול, מה תקוותנו שהוא יעורר בלבבות תלמידינו – יראת שמים או התעניינות אינטלקטואלית. אחרי כמה שאלות פשוטות, ודאי תכריעו נכון.