למה זה התפרץ ממני?

הרב נתנאל יוסיפון , כ"א באב תשע"ט

יהדות הרב יוסיפון בסדר ט"ו בשבט
הרב יוסיפון בסדר ט"ו בשבט
צילום: יח"צ

דרום לבנון. שיירת כלים משוריינים של צה"ל נעה לאיטה. עיני החיילים בולשות סביב, תרות אחרי מארב חיזבאללה או זירת מטענים מוטמנת.

ולפתע – פיצוץ. מטען גדול התפוצץ סמוך לאחד הרכבים. אש תופת נורית לעבר השיירה, וטילי נ"ט נורים בזה אחר זה אל הכלים השונים.

צה"ל משיב בחזרה אש, והקרב מתלקח במלוא עוזו...

אריאל, אחד החיילים, בוגר ישיבה תיכונית בעבר, ודתל"ש בהווה, נלחם בכל כוחו בגבורה. את הדת הוא זרק לא מזמן, מחמת הרהורי כפירה בשאלה – 'האם יש בורא לעולם'.

והנה להפתעתו, באופן אינסטינקטיבי, הוא מוצא את עצמו זועק לה' בתפילה ממעמקי לבבו – 'אנא, הצילני'!

הקרב תם. אריאל ממשיך בנסיעה, אך נתיב חייו מקבל תפנית. הרהור חדש כובש את לבבו – מדוע זעקתי ברגע זה אל ה'? ... ומכאן, קצרה הדרך חזרה. (גרעין הסיפור אמיתי).

סיפור קלאסי. כמותו מתרחשים רבים, בכל עת ובכל שעה. בעיני, סיפור זה ודומיו מהווים זווית מבט חשובה על התפילה. זווית משלימה לכל דיון עם ילדינו, תלמידנו (ועצמנו...) על מושג התפילה, המהווה לכאורה אתגר מורכב לכל אחד.

התפילה היא מצווה מ – תריג' מצוות. היא מוזכרת בשורה של פסוקים בתורה, אך הרמב"ם והחינוך בעקבות הספרי לומדים אותה בעיקר מפסוק בפרשת עקב, פסוק הנאמר לפחות פעמיים ביום במסגרת פרשיית 'והיה אם שמוע' – "ולעבדו בכל לבבכם", "איזוהי עבודה שבלב? זו תפילה".

ככל מצווה, חובה הלכתית, יכולה להיווצר, חלילה, כלפיה תחושה של כפיה. ואכן, אם נשאל קבוצה של בני נוער – לאיזה מצווה מ-תריג' מצוות, אתם הכי פחות 'מתחברים'? יתכן ונקבל לצערנו את התשובה – תפילה.

בני הנוער (אולי גם אנחנו..?) יסבירו, שקשה למלמל זמן כה רב טקסט קבוע, על אחת כמה וכמה שצריך להשכים קום בשביל כך, ועל אחת כמה וכמה שצריך להשכים קום בימי החופש המרוחים...

כדי לענות להם, צריך להעמיק הרבה יותר מכמות המילים שיש מאמר קצר זה, אך באתי כאן להפנות מבט לזווית נוספת.

האמת היא, שאם נשאל את כל עם ישראל – מה המצווה שאתם הכי 'מתחברים' אליה, ונעמיק קצת, נקבל גם כן את התשובה – 'תפילה'.

מי לא זעק פעם, בשעת קושי או צרה, תפילה לה' מעומק הלב, שיחלץ אותו מהקושי? יתכן שהייתה זו תפילה אילמת, אבל כל אחד התפלל. (איזה נער או נערה לא פנו לה' לפני הטסט בתפילה?)

יתכן שהייתה זו תפילה במילים האישיות של האדם, ולא תפילת שמונה עשרה או פרק תהילים, אך תפילה היא נקודה עוצמתית שכל יהודי חי אותה לעיתים, הוא אפילו חושב שאין זו תפילה או בטוח שאין בכוונתו להתפלל, אך התפילה פורצת מאיתנו בספונטניות.

התפילה האישית הזאת היא יסוד התפילה, כפי שפוסק הרמב"ם בתחילת הלכות תפילה שאין זמני התפילות ולא נוסח התפילות מהתורה, אלא הם תקנת אנשי כנסת הגדולה, ואילו מהתורה כל אדם מתפלל בכל יום את תפילתו האישית. גם הרמב"ן פוסק שמהתורה עיקר מצוות התפילה היא בעת צרה, בדיוק בזמן שהיא פורצת מהאדם באופן טבעי.

אכן, כאן יבואו השואלים וישאלו – אם כן נתפלל כל אחד רק את תפילתו האישית, והתשובה בקצרה שחז"ל ראו שאם לא יהיו זמנים וסדרים זה לא יחזיק מעמד, כמו ש'להיות דתי בלב' לא מחזיק מעמד.

אך חשוב שנדע ונזכור, שעיקר מצוות התפילה היא דבר שכולנו מאד 'מתחברים' אליו, והיא פורצת מכולנו בספונטניות!