קריאה מומלצת ומחשבה מתבקשת
קריאה מומלצת ומחשבה מתבקשת

בעת האחרונה הושק בסדרת כנסים, אירועים וסיורים, בהפקת בית ספר שדה כפר עציון, הספר "ויהי מה" מאת משה גבעתי, הסוקר את קורות חייו ופועלו של הלוחם האגדי, מאיר הר ציון ז"ל.

מאיר הר ציון ז"ל, שנולד בכז' באב התרצ"ד (8/8/1934) ונפטר ביב' באדר ב' התשע"ד (14/3/2014), היה אדם, סייר ולוחם בחסד עליון, אוהב הארץ שהכירה על בוריה ובכלל זאת את יושביה, בעלי החיים והצמחים בה, שהשפעתו על רוח צה"ל ותורת לחימתו ניכרת במידה רבה עד לעצם היום הזה. דמות מופת ללא צל של ספק!

למקרא הפרק העוסק בשירותו של הר ציון ביחידה 101, חוזרות ועולות המחשבות והתהיות הנדושות: מה השתנה כאן בשישים השנים האחרונות למעט התאריכים, שמות הצדדים המעורבים והנפשות הפועלות? שהרי חבל הארץ ושמות המקומות עודם נזכרים מעת לעת ומהווים את זירת ההתגוששות העיקרית ביננו לבין הערבים, החפצים לרשתנו ואינם בוחלים ברצח, תקיפה, אונס והונאה של כל יהודי הנחשב בעיניהם כמטרה... ולא בהכרח לכאורה.

קריאה מודרכת

על מנת להבין את מהות השאלות הללו, די כי נקרא פעמיים לכל היותר את הציטוט הבא, המוזכר בספר "ויהי מה" כרקע לפעולת תגמול, שמקורו באוטוביוגרפיה של משה דיין ז"ל. בפעם הראשונה מומלץ לקרוא את הקטע כהווייתו. ובקריאה השנייה מומלץ להחליף את המילה "ירדן" במילה "חמאס" או ב"רשות הפלסטינית" (רש"פ) לחילופין.

להלן ציטוט הקטע המקורי: "המצב נעשה ללא נשוא. לא עבר לילה בלי חבלה ורצח. שלטונות ירדן לא רק שלא מנעו אלא אף עזרו לרוצחים וחיפו על הבאים משטחם וחוזרים אליו. כך נהגו גם תושבי הכפרים הערבים הסמוכים לגבול. מי שרצח יהודים נחשב גיבור וזכה לשירי תהילה. לא היה מנוס מלהוכיח לערבים – לשלטונות ולאזרחים כאחד- שאם תושבי ישראל לא יוכלו לחיות בשלווה, גם לירדנים לא יינתן". 

כעת, מומלץ לקרוא את הקטע שנית, לאחר החלפת המילה "ירדן" ברשות הפלסטינית, לדוגמא: "המצב נעשה ללא נשוא. לא עבר לילה בלי חבלה ורצח. שלטונות הרשות הפלסטינית לא רק שלא מנעו אלא אף עזרו לרוצחים וחיפו על הבאים משטחם וחוזרים אליו. כך נהגו גם תושבי הכפרים הערבים הסמוכים לגבול. מי שרצח יהודים נחשב גיבור וזכה לשירי תהילה. לא היה מנוס מלהוכיח לערבים – לשלטונות ולאזרחים כאחד- שאם תושבי ישראל לא יוכלו לחיות בשלווה, גם לפלסטינים לא יינתן".

ציטוט זה מתאר את התנאים שהביאו ל"מבצע שושנה"- פעולת התגמול המשותפת הראשונה שבוצעה ע"י לוחמי יחידה 101 והצנחנים לפני איחודם, בפיקודו של אריק שרון, בכפר קיביה, שהיה עד למלחמת ששת הימים בשליטה ירדנית מלאה.

בין תוצאותיה של הפעולה, בה נהרגו 69 אזרחים שהתחבאו בבתיהם ולא שעו לאזהרות ולקריאות החיילים להתפנות בטרם יפוצצו בתיהם, ניתן לציין את האפקט התודעתי שהשפיע על ישראל, אך גם על אויביה. ירדן, שבחסותה בוצעו פעולות הטרור בזמנו, התלוננה בפני מועצת הביטחון וישראל כצפוי, גונתה פה אחד על ידי כל חברי המועצה.

עם זאת, כותב דיין בספרו כך: "לערבים הומחש: ישראל לא תשב בחיבוק ידיים. אמנם אפשר להתגנב אל בית בודד או לפתוח באש על עוברים בפרדס; אך בעד דם זה תשלם ירדן מחיר גבוה. ישראל למדה שגם כאשר הערבים פוגעים באזרחים שלווים, עלינו להפנות את תגובותינו לאובייקטים צבאיים. מה "שמותר" לערבים- ואף לעמים אחרים- לא יסולח ולא יכופר ליהודים ולישראל".
תזכורת- קראו שוב את התגובה של משה דיין תוך החלפת המילה "ירדן" במילים "חמאס" או ב"רשות הפלסטינית".

המלצות

בימים ההם גובשה מדיניות ברורה לפיה ישלמו המחבלים והמרצחים בראשם ככל הניתן, אך בכך לא יהיה די- מחיר כבד צריך שיגבה גם מ"נותני החסות" שבהסכמתם, בין אם הברורה ובין אם בשתיקה, בוצעו מעשי הטרור, הרצח והנבלה. 

בעת הזו, נדרשת ממשלת ישראל להגדיר בבירור ולפרסם בפומבי מיהם אותם "נותני החסות" לטרור. מעת שכך יוגדר, יש לקבוע מדיניות ענישה וגביית מחיר ברורה לשם חידוש ההרתעה, שביכולתה למנוע, או לכל הפחות לצמצם, את היקף הפיגועים כעת ואף לאורך חודשים ושנים.

על ממשלת ישראל לקבוע מדיניות כנגד "נותני החסות", בין אם הם סייענים ומשתפי פעולה לסוגיהם אשר ראו, ידעו וחיפו על המחבלים באופן זה או אחר, ככתוב בחוק.

אך בכך מסתבר לא די, שהרי אותם "נותני החסות" יכולים להיות המסיתים הישירים או אלו התומכים וה"מעודדים" באופנים שונים, המצויים מאחורי הקלעים לכאורה, בין אם בבית, ברחוב או בשכונה, כמו גם אנשי מערכות החינוך והמטיפים לשנאת יהודים וציונים, במוסדות החינוך, ברשתות החברתיות והמסגדים.

כל אלו ואחרים, מהווים גורמים ואישים המחנכים ומעצבים את תודעתם של המחבלים בהווה ולעתיד במשך חודשים ושנים, המהללים את פועלם של ה"שהידים" אשר רצחו ב"אומץ וגבורה" יהודים תמימים, נשים, גברים, זקנים וטף.

אלו הם גורמים רשמיים (יותר או פחות) ודמויות משפיעות, הפועלים ללא הרף לשם הנצחתם של רוצחים שפלים, בחסות ההנהגה ומוסדות השלטון הפלסטיני, במימון בינלאומי לרוב, וגרוע מכך לא אחת בשתיקה או מחדל ישראלי המאפשר את המשך קיום ההסתה.

אל לנו לצפות בדורנו לשינוי ביחסם המהותי של הערבים אלינו, כל עוד יושבים יהודים בארץ ישראל כריבון. השלום הרי לא יפרוץ לו סתם כך כי נחלק את הארץ ואת ירושלים לפתע פתאום. על כן מוטב כי נפעל, נעניש ונרתיע את המחבלים, עוזריהם, תומכיהם ומשלחיהם דורשי נפשנו בכל מקום בו הם פועלים, ולא רק בסוריה, איראן ולבנון עפ"י פרסומים זרים.

צדק ראש ממשלת ישראל המנוח יצחק שמיר באומרו לפני ועידת מדריד בשנת 1991 כי: "הים הוא אותו ים והערבים הם אותם ערבים" ועל כן מוטב שנילחם למען קיומנו ונפגע ברודפי שלומנו בשטחם שלהם, כפי שנקבע משכבר הימים בתורת הביטחון שקבע בן גוריון.