מה לזאב ז'בוטינסקי ולחברון?

90 שנה למאורעות תרפ"ט- האם משהו כאן באמת השתנה?

סא"ל במיל' גדעון מיטשניק , כ"ח באב תשע"ט

דעות גדעון מיטשניק
גדעון מיטשניק
צילום: עצמי

ביום רביעי בשבוע הבא ייערכו בחברון מספר ארועים לציון 90 שנה לטבח הנורא ב- 1929 שהביא להפסקת ההתיישבות היהודית בחברון למשך עשרות שנים ובכללם גם טקס האזכרה הממלכתי בבית העלמין.

מי היה מאמין שאחת מהסיבות והתירוצים לכאורה-והיו כמה-  למאורעות תרפ"ט- פרט לשנאת יהודים ע"י הערבים, פוליטיקה ומאבקי כוחות ברחוב הערבי, אנטישמיות בריטית ועוד- היתה גם הצבת מחיצות ברחבת הכותל בין גברים לנשים???

נשמע מאבק אחר מודל  2019 נכון? כלל לא משהו ששייך ל 1929... אז מסתבר שהמקום הוא אותו מקום (אז רחבת הכותל היתה צרה הרבה יותר) אלא שאז זה לא היה עימות בין רפורמים ו"נשות הכותל" לבין אורתודוכסים אלא עימות עם הבריטים והערבים בשל אותה המחיצה שבאמצעותה רצו היהודים להפריד בין גברים לבין נשים בזמן המוגבל שאיפשרו הבריטים ליהודים להתפלל בכותל. 

ומשם, מהסכסוך שהחל על רחבת הכותל בקיץ 1928 בהתערבות בריטית הכל הלך והסתבך: "חיממו את הבערה" המופתי והערבים שטענו שזה מסכן את הר הבית והגביהו את גובה הלהבות פקידים בריטים מתנשאים ועויינים, שהחליטו דווקא בעיצומו של יום כיפור להסיר את המחיצות בגסות שלטונית.

לכך התייחס גם זאב ז'בוטינסקי, מנהיג וראש בית"ר, איש הגות מבריק ונואם חוצב להבות, במאמריו ונאומיו לאחר פרעות תרפ"ט. וזה המקום להזכיר שהוא נאבק לא רק בבריטים אלא גם ובעיקר מול רבים מהמנהיגים הציוניים. חלק ניכר ממאבקו נאלץ ז'בוטינסקי לנהל מהגלות, שכן מאז יציאתו האחרונה מהארץ בדצמבר 1929 אסרו עליו הבריטים את הכניסה לארץ-ישראל לנוכח הביקורת החריפה שמתח. למאורעות תרפ"ט היתה השפעה רבה גם על כך.

 שכן מאז קיץ תרפ"ט וגל מעשי הטבח ביהודים החריף ז'בוטינסקי את גישתו כלפי בריטניה ולא היסס להאשימה בפומבי וללא מיצמוץ באחריות למעשי הטבח ביהודים.  במקביל, הוא הלך והחריף ביקורתו על ראשי ההנהגה הציונית אותה האשים כי התעלמה במשך שנים מאזהרותיו עוד בטרם הפרעות וכי גם אחרי הפרעות בחרה לא להתעמת עם השלטון הבריטי. 

"לקחי תרפ"ט"- מאמריו של ז'בוטינסקי על פרעות תרפ"ט בכר ארץ ישראל ב'

מאמריו ונאומיו של זאב ז'בוטינסקי על מאורעות תרפ"ט רוכזו בפרק נרחב בכרך החדש של כתבי ז'בוטינסקי במהדורה המוערת החדשה בעריכתו של פרופ' אריה נאור- כרך ארץ ישראל ב'- שיצא לאחרונה במסגרת הפרוייקט המשותף של מכון ז'בוטינסקי ומרכז בגין.

מדובר על מהדורה מדעית מחודשת של כתביו האידיאולוגיים של ז'בוטינסקי, ערוכים לפי נושאים ובכל נושא מסודרים  באופן כרונולוגי. הכרך כולל מאמרים משנות העשרים והשלושים שטרם פורסמו בצד מאמרים ותרגומים שחודשו ועברו עריכה לשונית ומדעית. הכרך עוסק ב'אני מאמין' הציוני של ז'בוטינסקי, במצבו של היישוב היהודי, ביחסים עם בריטניה וגם בלקחי מאורעות תרפ"ט.

הפרק הרביעי של כרך ארץ ישראל ב, "לקחי תרפ"ט" מוקדש למאמרים ונאומים של ז'בוטינסקי מ-1928-1931 שנכתבו ונישאו לפני ואחרי מאורעות תרפ"ט.

נכללים בו מסקנותיו של ז'בוטינסקי לגבי הרקע לפרעות והלקחים שיש להפיק, חשיבות ההגנה, תביעה מבריטניה לקיים את התחייבויותיה כלפי העם היהודי או להסתלק מן המנדט, והתביעה מהקונגרס הציוני להצהיר שמטרת הציונות היא הקמת המדינה העברית משני עברי הירדן.

בפרק זה מובאים גם פרטים על העדות ששלח ז'בוטינסקי לוועדת שאו, שחקרה את אירועי תרפ"ט, והנאום האחרון שנשא בבית העם בתל-אביב ב-23.12.1929, ערב נסיעתו לאירופה ולפני שנאסרה עליו הכניסה לארץ-ישראל.  ציטוט מחלק מהמאמרים יובא בהמשך. 

מה היה ברקע לפרעות?

חשוב לשחזר מעט הרקע ורצף ההתרחשויות: מאורעות תרפ"ט פרצו בעקבות מערכת הסתה ממושכת שהוביל המופתי חאג' אמין אל חוסייני ואזהרתו מפני "סכנה למסגד אל אקצה" בעת התפילות של יום שישי. ברקע לכך היתה הידרדרות שהחלה שנה קודם לאחר יום הכיפורים תרפ"ט ומתיחות הולכת וגוברת בין היהודים לבין הערבים (שקיבלו "רוח גבית" מהבריטים) על זכויות היהודים בכותל המערבי. המופתי , במסגרת מאבק שליטה על ההנהגה הערבית ורצונו להגדיל ה"רייטינג" שלו , החליט להקצין את עמדותיו והפך את "אל אקצה בסכנה" לחוד החנית. 

בעקבות הפגנה של עשרות צעירים ליד הכותל (עם כמה חברי בית"ר) , שיוחסה בציבור לבית"ר,   על זכות התפילה של היהודים במקום גברו ההסתה בהובלת המופתי וביום שישי, ה-23 אוגוסט הכל החל: מייד לאחר התפילו ביום שישי 23.8.1929 יצא המון מוסת אל רחובות העיר העתיקה ושם היה הרצח הראשון. משם, גלשו הפורעים אל העיר החדשה ולמקומות נוספים. 133 יהודים נרצחו בגל הפרעות בירושלים, בחברון, במוצא ובמקומות נוספים. 67 (68 ליתר דיוק)מהם  נספו בחברון. 

חשוב להבהיר ולציין כי ז'בוטינסקי ראה בסכסוך על הכותל עניין מדיני ולא דתי וקרא לנהל את המגעים -ואולי נכון יותר להפעיל לחץ- מול הבריטים ולא מול הערבים. בהקשר זה , בפרק השלישי בכרך ארץ ישראל ב', העוסק ביחסים עם בריטניה, מופיעים מאמריו של ז'בוטינסקי על "תורת הלחץ", שעל פיה יש להפעיל על אנגליה לחץ – ברמת דעת הקהל ובפעילות דיפלומטית נמרצת – כדי שתקדם את הקמת הבית הלאומי בהתאם להצהרת בלפור וכתב המנדט, ותפעל לשינוי יחסה השלילי של ממשלת המנדט. 

בנאום שנשא בפריז ב-29 אוג' 1929 , מספר ימים לאחר הטבח בחברון, התייחס ז'בוטינסקי לאותו ארוע בכותל, שהיה ברקע להסלמה ולהידרדרות והתרחש , כאמור, כשנה לפני כן ב-24 ספטמבר 1928: במהלך יום הכיפורים תרפ"ח הסירו שוטרים בריטים, לפי דרישת הערבים ממושל ירושלים, מחיצה שהוצבה ברחבת הכותל המערבי בידי יהודים שביקשו להפריד בין גברים לנשים. התקרית הובילה לתרעומת על הבריטים אך במקביל עוררה מתח ועימותים כבר אז בין ערבים ליהודים סביב הכותל. ומשם הכל הלך והחריף עד אוגוסט 1929.

בהקשר זה אמר ז'בוטינסקי בנאומו בפריז 1929:

" טעות היא לראות את שורש הסכסוך בארץ ישראל באותו מאורע שהתרחש אשתקד ביום הכיפורים ליד הכותל המערבי. אם תבדקו את אשר אירע , תיווכחו כי לא אירע דבר חדש...כבר בימי התורכים היו מריבות... אבל הערבים מחו וטענו שיש כאן הפרה של הסטטוס קוו . הם מחו איפוא נגד דבר שהיה אי פעם... החידוש היה בפעולות הממשלה. דבר זה לא היה גם בימי התורכים" 

הוא הדגיש כי מעשה זה של הממשלה הבריטית, שפגע בקדושת התפילה  " בא ללמד כל ערבי ברחוב כי ליהודים אין קיום גם לזכויות מגן יסודיות". ובהקשר זה הרחיב: " מעולם לא ניסו להפוך את הכותל המערבי לזירת מלחמה שבה ינסו הערבים לערוך נגדנו את הקרב האחרון. על המקום הזה הצביעה הממשלה עצמה. הסכסוך ביניהם איננו דתי. שורשיו העמוקים ביותר נעוצים בניגודים בין שני העמים, שהאחד מהם רואה עצמו כבעל הארץ והאחר- כמתיישב בה. המדובר הוא לא בכותל המערבי , לא בהשקפה היהודית ולא בזו הערבית. המדובר בכותל המערבי הוא רק במעשים השליליים של המינהל, של אותו מינהל רע , עויין וחסר אחריות של הפקידות הארץ ישראלית השלטת שם."

(מתוך המאמר "הסכסוך איננו דתי" בכרך ארץ ישראל ב' המבוסס על נאום שנשא באספת עם בפריז ב-29 אוג' 1929 ואשר פורסם בעיתון "ראזסוויט") 

חשוב לציין שהגישה התקיפה והביקורתית- לוחמנית של ז'בוטינסקי לא נולדה בעקבות מאורעות תרפ"ט. קדם להן תהליך ממושך ורב שלבים של "תמרורי אזהרה", התפכחות, תיסכול וחווית אכזבה קשה של ז'בוטינסקי מבריטניה הגדולה ומנהיגיה בשאלת ארץ ישראל.

כך נוצר תהליך שבמסגרתו הפך מ"מחולל הגדודים העבריים"- מי שקרא להנהגה הציונית עם פרוץ מלחה"ע הראשונה ב-1914 להתייצב לצד בריטניה ולהקים במסגרתה כח צבאי עברי לוחם לסיוע לכיבוש ארץ ישראל מהתורכים תמורת קבלת הבטחה להקמת בית יהודי בארץ ישראל למוביל המחאה מול בריטניה בדרישתה לשנות מדיניותה כלפי היהודים או לוותר על המנדט בארץ ישראל. 

בהמשך ועל רקע הביקורת הבינ"ל על המאורעות והאשמת הבריטים באזלת יד אל מול הפרעות הקימו הבריטים וועדת חקירה, וועדת שאו, שהגיעה לארץ בסוף 1929. ז'בוטינסקי מתח ביקורת על וועדת החקירה עוד בטרם הגיעה לארץ והטיל ספק בטוהר כוונותיה.

על רקע עמדתו "הקיצונית" לא נכלל ברשימה שהגישה הנהגת הישוב לוועדה. הוא ניסה להעיד בפניהם כאן בארץ וב-20 דצמבר 1929, שלושה ימים בטרם יציאתו (האחרונה) מארץ ישראל  אף כתב מכתב פומבי לוועדת החקירה. המכתב אף פורסם בעיתון "דואר היום" כחודש לאחר מכן אך בסופו של דבר העיד בפניהם רק בלונדון בדלתיים סגורות.

במכתב קבע בין השאר: "את הסיבה היחידה של הפרעות יש לחפש במדיניותה של ממשלת ארץ ישראל במשך כל הזמן...הממשלה בהתייחסה בסבלנות לאנטישמים שבמחיצתה, במנעה מהיהודים להגן על עצמם, ובלעגה להם באופן שיטתי במעשה הכותל המערבי, הכריחה את הערבים לחשוב שהשלטונות הבריטים אינם רוצים להגשים את הצהרת בלפור, שהממשלה בהסתלקה מההגנה הכללית על הארץ , ובהכריזה באופן גלוי ובפומבי שכוחותיה הינם חלשים מאד במקרה של מהומות רציניות , הקנתה את הביטחון לאלמנטים הבלתי שקטים של היישוב הערבי, שבעד התנפלות על היהודים הם לא ייענשו."

וכך, בסדרת מאמרים תחת הכותרת "מה קרה?" שפירסם בפברואר 1930 שב והאשים את הבריטים: "הסיבה האמיתית לרציחות , להצתות ולשוד היא המשטר (הבריטי- ג.מ) אשר במשך תשע שנים (כלומר ממאורעות תר"פ, 1920- ג.מ)  הסית את הערבים...להתפרצות של אלימות. כל הציונים וכל היהודים יודעים זאת..." 

להתקפה חריפה זכתה גם ההנהגה הציונית אותה האשים ז'בוטינסקי בכך, שמצבו של המפעל הציוני "בכי רע" ותקף על שלא ניצלה את ההזדמנות ואת הבמה שניתנה לה בעדויות בוועדת שו להציג הטענות כלפי השלטון הבריטי :"את העמדה הזאת , החשובה ביותר הפסדנו לא לאחר שניסינו ולא הצלחנו אלא מפני שאף לא ניסינו." ונתן דוגמה כשהתייחס לכך שעורך הדין של הסוכנות היהודית הודיע כבר בראשית עבודת הוועדה שתהיה זו "חוצפה" להאשים את הממשלה.

יצויין כי מכל המנהיגים שהעידו בפני הוועדה היה ז'בוטינסקי היחיד שהצביע על הקשר בין המתרחש בארץ למצוקת יהודי אירופה לנוכח האנטישמיות הגואה שם. וסבר שמצוקה זו מחייבת להוציא ממזרח אירופה לפחות מחצית מהיהודים. הוא דיבר בוועדת שאו על עליה של 30,000 יהודים מידי שנה במשך 60 שנה..

במאמר נוסף בספר "הטיעון הציוני: צדקת הדרישה היהודית" – הרואה אור לראשונה בעברית – מבהיר ז'בוטינסקי שהתביעה היהודית על ארץ ישראל מתבססת על מבחן הצורך החיוני באדמה, על צדק חלוקתי (בחינת האלטרנטיבות שיש לכל צד) ועל זכות היסטורית בת אלפיים. מאחר ואופייה הלאומי של הארץ ייקבע על-ידי הרוב האתני, טען, הרי שעל היהודים להיות בה לרוב. והמסקנה ליישום:  ז'בוטינסקי קרא לתנועה הציונית להאבק במנדט הבריטי כדי ליצור תנאים לעלייה והתיישבות. 

הצצה לסדרת כתבי ז'בוטינסקי החדשה תוכלו למצוא באתר "כתבים" החדש שעלה לאחרונה. האתר כולל: תיאור של הפרויקט, שבעת הכרכים שכבר יצאו לאור וכן היכן ניתן לרכוש הכרכים השונים.