גזענות איננה 'ערכי הציונות הדתית'

העיתונאי הוותיק מנחם הורביץ הגיב בעיתון "מצב הרוח" לתמיכתו של יגאל ביבי במפלגת עוצמה יהודית.

מנחם הורוביץ , ל' באב תשע"ט

דעות מנחם הורביץ
מנחם הורביץ
צילום: Oren Nahshon\ Flash 90

יש לי הרבה מאד חיבה ליגאל ביבי וזיכרונות טובים מהאיש. במשך שנים סיקרתי את פעילותו כראש עיריית טבריה, ותמיד מצאתי שם אדם רציני שבא לעבוד למען התושבים שלו. לא עשיתי סקר רשמי, אבל אני בטוח שתושבי טבריה היו שמחים גם היום לראות אותו בלשכת ראש העיר.

ועם זאת, קצת מוזר לי לעקוב אחרי התזוזות הפוליטיות שהוא עובר וממהר להצהיר עליהן: לפני כמה שנים הוא תמך בש"ס והצהיר ש"זו המפד"ל האמיתית", וממש עכשיו קבע שבניגוד למה שאנחנו חושבים, הציונות הדתית כבר לא דומה לעצמה ו"רק עוצמה יהודית תחזיר את לציונות הדתית את ערכיה".

מותר לאדם לשנות את השקפתו, לפעמים אפילו רצוי, אבל נדמה לי שמר ביבי קצת מתבלבל. 

'עוצמה יהודית' תחזיר לציונות הדתית את ערכיה?! האם הערכים שבשמם הוא נשלח לכנסת מטעם המפד"ל הם גזענות חסרת פשרות? או אולי קיום מדינת הלכה בכפיה? 

הרי הבסיס המשותף לכל רשימות הימין כולן, זו שמירה על כל חלקי ארץ ישראל. אז מדוע הם ימין קיצוני וראשי מפלגת ימינה או חלקים ממנה הם ימין שפוי? כי כל מה שהם עשו בזמן קיומם זה להצהיר הצהרות חסרות בסיס ולבזבז באופן שיטתי עשרות אלפי קולות לימין. 

כל הטיולים השנתיים לאום אל פאחם, שלא עשו דבר מלבד להטריד כמה מאות שוטרים, ההפגנות המשולהבות וחסימות הצירים אחרי פיגועים, כל הדיבורים על החלה מיידית של ריבונות על כל ארץ ישראל ועל פעילות להשבת הגבולות "מנהר מצרים עד נהר פרת" – לא הייתה להם שום השפעה. 

אז איפה בכל זאת 'עוצמה' השפיעה? היא גרמה לאבדן מנדטים לימין, דבר שכמעט עלה לגוש בשלטון. ובכל זאת, פעם אחר פעם הרשימה הזו מתעקשת לרוץ, ופעם אחר פעם היא מגלה שאחוז החסימה גבוה מדי.

מי שהפתיע אותי בהתעקשות שלו הוא איתמר בן גביר, שגם אנשי שמאל מודים שקיים אצלו מרחק בין ההצהרות המתלהמות לבין פעילות פרגמטית ומוצלחת כעורך דין. הוא הוכיח לכולם שלא כל חובש כיפה עם פאות חייב להיות נער גבעות אלים. ולכן כמה חבל שדווקא ברגע האמת הוא שוב פילג את הימין.

במערכת הבחירות הנוכחית הצטרפה עוד מפלגת נישה צדיקה בעיני עצמה, הלא זו 'נעם', שמתהדרת גם היא ב'ערכי היהדות', אבל מדברת בעיקר על להט"בים.

גם 'נעם' תזרוק לפח כמה אלפי או עשרות אלפי קולות, תפצל עוד יותר את המחנה, ותצית מריבות פנימיות על ניואנסים שאף אחד לא מבין. העיקר שיהיו להם כמה סרטונים ויראליים בפייסבוק.

המפד"ל היתה תמיד פרגמטית

אז למה הם לא לומדים? איך קורה ששוב ושוב הימין שם לעצמו רגליים? נדמה לי שהתשובה קשורה במחיר, או בעצם באין מחיר שהם משלמים. הרי עשר דקות אחרי הבחירות, אותם רבנים שמשום מה מאפשרים להם להמשיך להנהיג את הציונות הדתית למרות הנזק האלקטוראלי שהם גורמים בכל מערכת בחירות, וכמובן כל הפוליטיקאים שלא נבחרו, יתחילו בסידרת בקשות לשרים של 'ימינה', – נו, אתם יודעים! – שכאן יסדרו משהו, ושם יעזרו בעניין אחר, ופה שיתמכו כספית, ויטענו: 'תראו, תבינו, חשבנו שנעבור' ועוד כל מיני תירוצים עלובים כאלה. 

אילו היו אומרים פעם אחת לבן גביר וחבריו ולאנשי 'נעם': "מצטערים, לא עוד. לוּ רק היה לנו עוד שני מנדטים מהקולות שמשכתם..", כי אז, אין ספק שהם היו חושבים שנית לפני הפילוג הבא.

ולך, ידידי מכובדי מר יגאל ביבי, כדאי לזכור שהמפד"ל, אותה תנועה שאתה נבחרת מטעמה, תמיד היתה מפלגה פרגמטית, שבאה לקרב בין העשייה והאידיאולוגיה, שניסתה לחבר וראתה את עצמה כוח שמאחד את העם, בדיוק כפי שהציונות הדתית עשתה כתנועה גדולה ואחראית.

אלו הערכים המסורתיים, ורק היא תמשיך לשמור עליהם.

פורסם בעיתון מצב הרוח