מפסיקים לנשוך שפתיים, מתחילים לנשוך בחזרה

האם ניסינו לאחרונה את מדיניות ההכרעה והניצחון, קרי, מכה מוחצת ובלתי מתפשרת על מי שמאיים עלינו? האם ביצענו לאחרונה חיסול ממוקד?

גרג רומן , ג' באלול תשע"ט

דעות גרג רומן
גרג רומן
צילום: דוברות

כבר תקופה ארוכה שלא היו לישראל עימותים בארבע זירות במקביל. זאת המתמשכת כבר חודשים ארוכים בעזה, פיגועים הולכים וגוברים נגד תושבים ביהודה ושומרון, הזירה החדשה-ישנה מול חיזבאללה בלבנון וזו האסטרטגית מול איראן שמאתגרת אותנו במספר כיוונים, ביניהם סוריה ועיראק.

אנחנו צריכים לשאול את עצמה מה השתנה פתאום. איך קרה שעזה לא נחה לרגע ולא מאפשרת חיים נורמליים ושקטים לתושבי הדרום. איך קרה שמטעני הנפץ חזרו פתאום ליהודה ושומרון, מדוע חיזבאללה מתחיל לבחון את יכולותיו וכיצד איראן כמעט וביצעה פה את אחד הפיגועים הקשים שידעה ישראל בשנים האחרונות.

לטעמי התשובה היא אחת: אבדן ההכרעה. לא התבלבלתי, לא אבדן ההרתעה, כי אם אבדן ההכרעה. המשמעות של המצב הקיים כיום היא שאויבינו בשכונה קשת היום הזו מזהים את חוסר ההחלטה של ממשלות ישראל או גרוע מכך, ההחלטה על מדיניות של "אין-הכרעה".

מדיניות שלא מגיבה בעוצמה חסרת פרופורציות אחרי טילים שנורים לעבר שדרות, בדיוק בערב בו נמצאים במרוכז אלפים מתושבי העיר שחוגגים את סוף החופש, היא אותה מדיניות שלא מצליחה ליזום מהלך הכרעתי משמעותי נגד הטרור ביהודה ושומרון ומדיניות כזו בסוף מחלחלת גם לצד השני שעוקב אחרינו בצמא. ממשלות ישראל כנראה שכבר לא רוצות לנצח. אבל יותר חמור מכך – הן מפחדות מלנצח.

יש הרבה דרכים לבצע אבל המטרה הסופית היא אחת: הרמת הידיים של הצד השני והבנה שזהו, הסיפור נגמר, מדינת ישראל היא עובדה מוגמרת. הגיע הזמן לדבר על שינוי מדיניות, כי אסור לנו להמשיך ולהתרגל לספוג עוד ועוד מבלי לאבד את האיזון. ישראל בחודש האחרון נושכת יותר מדי את השפתיים. מה שהיא צריכה באמת לעשות זה להתחיל לנשוך בחזרה.

כל ראש ממשלה, שר ביטחון או חבר קבינט חייב להיות שותף לדיון הזה. עליהם לשכנע בכוח את השכנים שלנו שהמלחמה בת 100 השנים הזו מולנו לא מועילה להם אלא רק מזיקה. התפקיד שלנו הוא לא להגיד לממשלה מה ואיך לעשות, התפקיד שלנו הוא לגרום למקבלי ההחלטות באשר הם להגיע למצב שבו הם מחליטים על הכרעה, כי המצב הנוכחי לא יכול להימשך.

ארבע זירות במקביל זה אירוע שכבר מזמן לא היה פה. יותר חשוב מאיך פותרים אותו בצורה הנכונה, חשוב להבין איך אנחנו נמנעים ממנו בהמשך. האם ניסינו לאחרונה את מדיניות ההכרעה והניצחון, קרי, מכה מוחצת ובלתי מתפשרת על מי שמאיים עלינו? האם ביצענו לאחרונה חיסול ממוקד של בכירים מאד שמנהלים פה את כל העסק? יש לנו היכולות, יש לנו הכלים, עכשיו רק צריך להחזיר לעצמנו את האומץ לנצח.