סופה של הדמוקרטיה הישראלית?

עו"ד יותם אייל , ח' באלול תשע"ט

דעות בחירות לכנסת
בחירות לכנסת
צילום: עצמי

זעקות קץ הדמוקרטיה נשמעות ללא סוף בשנים האחרונות, כאשר לרוב אין להן כלל קשר ישיר לדמוקרטיה. מעצר מפגינים שמפריעים לציבור, קריאות נגד לניסיונות להצר את כוחו של בית המשפט העליון, חסינות ראש ממשלה ועוד.

כולם נושאים חשובים עם נגיעה עקיפה לדמוקרטיה שראוי שהציבור ידון בהם בכובד ראש, אך הם אינם נוגעים בשורש המהות הדמוקרטית שהיא הגשמת רצון העם על ידי נבחריו. אז איך זה שדווקא כאשר מתרחשת פגיעה אמיתית בשורש המהות הדמוקרטית כולם שותקים פתאום? 

בחודשים האחרונים נראה כי נעשים ניסיונות להלבין את תופעת הזיופים בקלפיות, ניסיונות אשר אותן מוביל בצעד מפתיע, לא פחות מאשר סגן נשיאת בית המשפט העליון השופט חנן מלצר. ראשיתם בצעדיו של השופט מלצר למנוע בדיקת קלפיות חשודות בזיופים, אשר התבקשו לבדיקה על ידי הליכוד בעתירתו של עמית הלוי. השופט מלצר הערים קשיים רבים על הליכוד בתפקידו כיו"ר ועדת הבחירות לבדוק את הקלפיות החשודות וכן בתשובותיו לבית המשפט. מדובר בצעד לא ברור שעומד בניגוד גמור לעקרון הדמוקרטי לקיים את רצון הבוחר.

אך אם כל זה לא מספיק, מגיעה החלטתו של השופט מלצר שלא להתיר צילום בקלפיות ואליה הצטרף היועץ המשפטי לממשלה בחוות דעת נגד הצעת החוק שתוצג היום בישיבת הממשלה. זיופים בקלפיות הם לא פחות מהרס הדמוקרטיה. בדמוקרטיה לכל אזרח קיימת זכות שווה להביע את דעתו ולהשפיע על על זהותם של נבחריו. משמעותם של זיופים היא הענקת כוח יתר לאנשים מסוימים על פני שאר הציבור להשפיע על בחירת נבחרי הציבור ובכך למעשה הם מדללים את כוחו של האזרח לבחור ובכוחם להכניס אנשים לכנסת אשר אינם מייצגים את הציבור הכללי.

על מדינה דמוקרטית להילחם בכל כוחה בתופעת הזיופים בבחירות, ונראה כי במדינת ישראל עושים הכל דווקא כדי לאפשר אותם. פתאום הם מתקבלים בהבנה ובטענות שלא נורא שיהיו זיופים בכמה קלפיות כי בסופו של דבר הן בטלות בשישים, כך במקום שבו הדמוקרטיה באמת עומדת בסיכון פתאום כל הזועקים לקץ הדמוקרטיה נאלמים דום.

אחת הטענות כנגד הצבת המצלמות בקלפיות אשר עומדת בבסיס חוות הדעת של היועמ"ש היא כי הן דורשות ארגון מורכב שאורך זמן רב וגוזל משאבים כבדים, ולכן לא יתאפשר בזמן הקצר שלפני הבחירות להציב מצלמות. רעיון הצבת המצלמות בקלפיות אינו חדש ועלה בתשובה של יו"ר ועדת הבחירות, השופט אליקים רובינשטיין לפניית הפורום המשפטי עוד בשנת 2013 ושוב בשנת 2015 על ידי השופט סלים ג'ובראן. אבל משום מה נראה כי למרות הזמן הרב שעבר בוועדת הבחירות לא ממהרים לפתור את נושא הזיופים, כאשר במשך שנים ארוכות מתקבלות אותן תשובות ואין מישהו שפועל כדי לקדם את הנושא על פי ההמלצות שניתנו.

טענה נוספת היא כי הצילום מהווה פגיעה בפרטיותם של המצביעים בקלפי ועלול להרתיע את המצביעים מלהגיע לקלפי. טענה זו קצת מגוחכת בהתחשב בכך שאנו מצולמים כיום בכל מקום, בכל כניסה לבניין ממשלתי ובכל בנק, כל אזרח נמצא במאגרים רבים של המדינה וחברות ובוודאי הצילום בקלפי לא ישנה כהוא זה. לעניין ההרתעה, כמובן שהצילום המבוקש הוא לא מאחורי הפרגוד אלא רק ברחבת הקלפי, אף אחד לא ידע למי אדם פלוני הצביע ולפיכך כל סיבה שיירתע מלהיכנס לקלפי. ומי שיירתע הוא זה שמעוניין לזייף את ההצבעה, וזו דווקא תוצאה רצויה.

אין חולק כי עדיף שלא לחוקק חוקים מהותיים בממשלת מעבר צמוד לבחירות, אך כאשר מדובר בפגם כה עמוק שיורד לשורש הדמוקרטיה האינטרס הציבורי לטוהר הבחירות גובר בצורה משמעותית על שאר השיקולים.

החלטותיו של השופט מלצר והתנהלותו של היועמ"ש, אליהן הישירו קו כל הטוענים תכופות לקיצה של הדמוקרטיה, יגרמו דה פקטו לכך שבבחירות הקרובות הקול שלכם יהיה שווה הרבה פחות.