מכת מדינה

בתור ילדה חיכינו לתשדירי הבחירות בטלוויזיה. היום ברגע שהם מתחילים אני מכבה כדי לשמור על ילדיי מכמות השנאה הנוטפת מכל תשדיר.

יערה שילה , ט' באלול תשע"ט

דעות יערה שילה
יערה שילה
צילום: Kopitchinski Reuven ראובן קופצ'ינסקי

"גם אם תהיה טהור וצח כשלג לא תוכל להימלט מן הדיבה"(שייקספיר, מתוך המחזה"המלט")

פעם שלישית של בחירות הביאו אותנו לשנאת חינם בלתי נסבלת. מנהיגים ואישי ציבור מכל הקשת החברתית - קומו ואמרו די.

אני יושבת ורואה את התשדירים של הסיעות ופשוט בוכה. אני זוכרת בתור ילדה איך חיכנו לתשדירים הללו בטלוויזיה. היום, ברגע שזה מתחיל אני מכבה, כדי לשמור על ילדי מכמות השנאה הנוטפת מכל תשדיר. 

לשנאה מצטרף גם פייק-ניוז והוצאת דיבה מימין ומשמאל. עמרי יניב מערוץ 13, הביא כתבה על המכינה של הרב פרץ, ובמרכזה שיעורים של הרב אסף נאמבורג. לצופים נראה כאילו הוא תוקף את הצבא ואת החילונים, אולם כששומעים את ההקשר, מבינים שהוא מנסה לאתגר את תלמידיו עם תפיסות אנטי ציוניות שמצויות אצל חלק מהציבור החרדי שהוא מתנגד אליהם.

לצערי עמרי מניב אינו היחיד. זו נהפכה להיות מכת מדינה, או לכל הפחות תופעה קשה. בזמנו זה היה ערוץ 20 שעשה עלי כתבה אישית לקראת הבחירות לעיריית ירושלים, וטען שאני מהקרן החדשה לישראל (שגם לה נעשה דמוניזציה), למרות שבחיים לא דיברו איתי אפילו לא מילה אחת, הכל בשביל להשחיר את סיעת התעוררות ועופר ברקוביץ העומד בראשה. הרגשתי מותקפת, אבודה וחסרת אונים.

ניסיתי להבין את מי זה משרת? השיח הדיכוטומי של ימין ושמאל וריבוי השנאה אינו תורם לאף אחד מאיתנו. 

אדם טרם התמנה לתפקיד, וכבר מחפשים עליו שק שרצים, ואם אין אז יוצרים את העובדות. מספיק שיש איזה שהוא גץ (ולפעמים אפילו גם זה אין), כבר יהפכו אותו למדורה שלמה. יוסיפו שמן יגבירו להבות, והעיקר שיהיה מזה איטם סקסי... ואם אפשר ברייטינג גבוה. 

הכי קל לשבת בבית על המקלדת או בשידור ולמכור להמונים דמות או חלקים מדמות שלה. בקלות בלתי נסבלת לוקחים אדם שמורכב מערכים שונים, שיש לו משפחה, ילדים, מקום עבודה ומדביקים לו תווית. לא די בכך שמדביקים תווית ומתייגים אותו כמעט לנצח, פועלים לעשות לו דמוניזציה על מנת להשחיר אותו כמה שניתן, על מנת שלא יבחר. 

בסופו של יום, כולם ישתפו פעולה אחד עם השני ויעבדו יחדיו בכנסת, גם אלו שיום לפני הסיתו. כמי שנמצאת כבר כמעט עשור בכנסת בוועדות השונות ו-4 שנים באופן קבוע לפחות, פעם בשבוע בוועדה לזכויות הילד ובוועדת החינוך, אני מכירה מבפנים שלבסוף, בדברים החשובים ובחוקים, כל הסיעות עובדות ביחד ופועלות לקידומה של מדינת ישראל. ואולם, מי רואה את זה? מה שנשאר מכל מערכת בחירות זה שובל של שנאה, רק שהפעם לא היה לנו זמן להיגמל מהרעל, וכבר הוסיפו לנו מנה חדשה.

ברכתי לקראת השנה החדשה, מי יתן, שבחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, נחזור בתשובה, ובמקום מיליארדי השקלים שבוזבזו בשנת תשע"ט בכדי להפיץ שנאה בשלוש מערכות בחירות (1 מקומית ו-2 ארצית), מכספי המיסים של שנת תש"פ, נשתמש לבניה ולאהבה.