כוונתך רצויה
כוונתך רצויה

תת הוועדה לזכויות הלהט"ב הוקמה בממשלת הסכמי אוסלו. בתי המשפט לענייני משפחה שתפיסת עולמם המירה את תפיסת המשפחתיות היהודית לתפיסה מערבית פרוגרסיבית, הוקמו בממשל רבין.

בתי המשפט היו  המערכת, שאולי יותר מכל, כרסמה בסמכותה והשפעתה של הרבנות הראשית. הוועדה לקידום מעמד האשה, שלימים תקרא גם הועדה לשוויון מגדרי, הפכה לוועדה קבועה בכנסת. יו"ר הוועדה, יעל דיין, ראתה בוועדה כלי לקידום תפיסות המזוהות עם הפמיניזם הרדיקלי.

למרבה הצער, דפוסי הצבעה אידאולוגים וטהורים, אפשרו קידום תהליכים אלו שפגעו בזהותה היהודית של מדינת ישראל.

רוב המצביעים בבחירות 92' היו אנשי ימין. למרות שרוב המצביעים הצביעו לממשלת ימין, על יצחק רבין הוטלה האחריות להקים ממשלה. פיצול קולותיהם של מצביעי הימין למפלגות קטנות שלא עברו את אחוז החסימה יצר מציאות שאפשרה לרבין לייצר גוש חוסם עם הציבור הערבי. 

רוב הקולות שירדו לטמיון היו שייכים לאגפים הימניים והתורניים של הציבור הישראלי: "התחיה" – ברית נאמני ארץ ישראל, הדתית -חילונית, מפלגת "התורה והארץ" של הרב משה לוינגר מחברון, וסיעת "גאולת ישראל" של ר' אליעזר מזרחי, היו תנועות של אנשי תורה וגאולה מובהקים.

את הפער בין כוונה רצויה למעשה לא מדויק, ניסח ריה"ל לפני קרוב לאלף שנים. בתארו את חלומו של מלך כוזר "כוונתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים". ריה"ל התייחס למעשים שאינם מוציאים לפועל את הכוונה הרצויה, בבחירות 92' היינו עדים למציאות קשה אף יותר מדברי ריה"ל, הכוונות הטובות, הביאו למעשים, שהובילו למציאות ולתוצאות הפוכות מהכוונה. ממשלת רבין הביאה לעולם את הסכמי אוסלו הזכורים לרע. אולם השפעתה של ממשלתו חרגה הרבה מעבר לנזק הבטחוני. הכרסום בזהות הלאומית, בזיקה לארץ ישראל, במשפחתיות היהודית, במעמד הרבנות הראשית התעצם לממדים חדשים. 

ש.ז. שרגאי, מהוגי הדעות של הציונות הדתית, בעת הקמתה של מדינת ישראל, שלח ל"ציץ אליעזר" שאלה. השאלה עסקה בשותפות בהנהגת המדינה, בהיותה מורכבת מיהודים פורקי עול. השאלה, נחשבה בעיני הציץ אליעזר, כהרת גורל, וכאחת מן השאלות הקשות שנשאל. בעיונו בשאלה תיאר בכנות וישירות את העובר עליו: "המחשבות מתרוצצות אנה ואנה הלוך ושוב... נכנסות בין תחומי הרגש והשכל ומתנגשות ומתגוששות אלו באלה". הציץ אליעזר מתחבט בשאלה ומתפלל לסייעתא דשמיא. עקרון מרכזי בתשובה שלו הוא מרכיב התועלת לקידום מדיניות על פי התורה, מה יביא תועלת מעשית מרובה יותר, שותפות או פרישה, הוא הניח, שבחירות והנהגה הן שאלה של תועלת והישגים, אליבא דהציץ אליעזר, בשאלה שנשאל, השותפות מועילה יותר.

בחירות הן עולם המעשה. השאלה היא מהי הפעולה שתקדם את הערכים שלי בעולם המעשי, בצורה המיטבית. בעולם הפוליטי אחוז החסימה הוא הכלי. בלעדיו, הערכים שלך לא יתממשו. וזה עובד הפוך. הכלי עשוי להינתן בידיהם של מי שמקדם חזון וערכים הפוכים ומסוכנים.

מה שהיה נכון ב92 נכון גם בבחירות הקרובות. 

ההחלטה של בצלאל, והרב רפי, של שקד ובנט, לרוץ יחד, משיקולי אחוז חסימה, היא נכונה ומוצדקת.

מי שזהותה היהודית של מדינת ישראל, קדושת המשפחה וניהול מדיניות על פי תורה חשובים לו, צריך לתמוך במפלגה שמקדמת ערכים אלו ושיש בידיה בוודאות את הכלי המעשי: אחוז החסימה.

אחרת הוא עלול למצוא את עצמו מקדם מדיניות של פגיעה בזהותה של מדינת ישראל. כמי אשר כוונתו רצויה ומעשיו אינם רצויים.