מה עושים עד הבחירות?

שתי דוגמאות למה שהבחירות האלה עשו לכולנו, וכיוון אחד לפתרון. מתוך טורה של סיון רהב-מאיר ב"ידיעות אחרונות"

סיוון רהב מאיר , י"ד באלול תשע"ט

דעות סיון רהב-מאיר
סיון רהב-מאיר
צילום: ללא קרדיט

אם אתם רוצים להבין מה קרה לנו, עד כמה החודשים האחרונים הקצינו את החברה הישראלית, תסתכלו על שניים: בני גנץ והרב רפי פרץ. זה לא הם, זה פשוט לא הם. אני מכירה אותם קצת, עוקבת אחריהם הרבה ויכולה לזהות את המשחק.

לפני שנכנס לפוליטיקה, נדיר היה לשמוע מבני גנץ ביטוי חריף כלפי מישהו. מר קונצנזוס. אם הייתם אומרים לו שהוא ירוץ עם הסיסמה הבוטה "לנתניהו אכפת רק מנתניהו" הוא לא היה מאמין. כשנכנס לפוליטיקה הגדיר את עצמו כ"כיפה שקופה". עכשיו פניו מתנוססות מתחת לסיסמה "ממשלת אחדות חילונית" (אוקסימורון די יפה: "אחדות" שמכריזה מראש שהיא לא מסורתית, דתית או חרדית).

אין מצב, פשוט אין מצב, שגנץ היה אומר לפני כשנה שהוא יחרים אנשים כמו מוטי יוגב או משה גפני כפסולי קואליציה. זוהי גם טעות פוליטית, כמובן, כי מי שרוצה להיות ראש ממשלה במפלגת שלטון בישראל לא יכול לרוץ על טיקט ה"הדתה" ועל לוקש ה"משיחיים", אבל זה לפני הכל מנוגד לאופיו. כל הביטויים שהוא מטיח בנתניהו – הם פשוט לא שלו. הנה רק מקבץ מהימים האחרונים: "אלוף הפייק ניוז", "אדם שאיבד כל רסן ומעצור", "ראש המפלגים", "מסית", "מושחת". 

לא יודעת מה עשו לו בישיבות הליליות במשרדי האסטרטגים, אבל זה עוד כלום לעומת ממתגיו של הרב רפי פרץ. מתחת לשמו ולתמונתו עלה השבוע לרשת הטקסט הבא: "יש עתיד והעומד בראשה הם קופסת ג'ל למריחה והסתה שבסוף היום נשטפת במים קרים. יאיר, מלבד למשוך בעט לא תרמת מאומה לעם ישראל. בזמן שאני חינכתי, פיקדתי ובניתי יישובים אתה היית מספר סיפורים, פרזנטור לבנקים, חממה לסטנדאפיסטים. אתה יאיר חולצה שחורה שכל מורשתו היא אפס אחד גדול".

אז הוא כנראה לא ניסח את הטקסט ואולי גם לא קרא. אבל עד לפני כמה חודשים, אם תלמיד של המחנך הרב רפי פרץ היה מפרסם טקסט כזה, הוא היה קורא לו למשרדו לשיחה, להבין מה קרה ולהציע שיתנצל.

אצל סתיו שפיר, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן זה בא טבעי. זה הסגנון. אבל איך כולנו נסחפנו לשם? פרופ' יאיר המבורגר מהמרכז הבינתחומי בהרצליה כתב השבוע דברים פשוטים ויפים: "אם הייתי מספר לאבא שלי, שברח מגרמניה לישראל בשנות השלושים, הוא לא היה מאמין שאלה פניה של החברה הישראלית. מערכת הבחירות מורידה את ישראל לברכיים.

במקום לבנות הגדרה חיובית, הם בונים קמפיין שלילי ואלים, תוך שלילה מוחלטת של האחר. את, אתה ואני שמנסים להכיר ולכבד את ההבדלים בינינו, אנחנו הרוב השקט. אסור שנעמוד מנגד מול גל השנאה ששורפת ומכלה את התקווה לחיים משותפים. בואו, כל אחד בסביבתו הקרובה המשפחתית, החברתית והמקצועית, נאמר ונסביר ונבקש להחזיר את השפיות לחיינו. אחרת – אנחנו שותפים פסיביים לשנאה הזו".