הציונות הדתית בין טקטיקה לאסטרטגיה

האם נהגנו בתבונה בהכניסנו את עצמנו לתוך עומק כיסו של נתניהו, בו בעת שהוא דורך בבוז על ראשנו ויודע שלא ניסוג מעמדתנו?

הרב יעקב מדן , ט"ו באלול תשע"ט

דעות הרב יעקב מדן
הרב יעקב מדן
צילום: ישראל ברדוגו

אין לשורות הבאות כל יומרה לשנות את דעתו של מאן דהו ערב הבחירות, ואין זה תפקידן. 

עדיין ספק אם קיים פטור מלעסוק בתעמולת השבועות האחרונים של מפלגת 'כחול לבן' על ממשלת האחדות החילונית (לא ברור משמעה של 'אחדות' בהקשר זה), על זעקת ה'הדתה', שלא ברור מי המציא אותה בדור העושה ככל העולה על רוחו בכל תחום, וכופה לא מעט תרבות חילונית ושיח מושגים חדש על הציבור שמקורו במסורת ישראל סבא.

התעמולה נעשית באמצעות זיהום השיח הציבורי בחצאי אמיתות מנותקות מהקשרן ובהפיכת הציבור החרדי, הציבור הספרדי המסורתי והציבור של הציונות הדתית לאויבי העם 'הנוהרים לקלפיות'.

שורת התגובה הראשונה לתעמולה הנזכרת תביע כעס, כעס מוצדק על מפלגה שלימה שבחרה ללכת בעקבות יעל גרמן וחבריה, שמקורם במרצ ושהמאבק במורשת היהודית היה לחם חוקם. אך מה עושים שם בוגי יעלון, יועז הנדל, חיליק טרופר ורבים אחרים?!

שורת התגובה השנייה תנסה להסתיר מעט שמחה על התעמולה ששומרי המצוות זוכים לה חינם אין כסף, תעמולה הקוראת להם, ובצדק גמור(!), לצופף שורות, להסיר את מעטה השאננות ולצאת לקלפיות בכל מחיר כדי למנוע את השתלטות שיח רון קובי ואהוד ברק על רשות הרבים המשותפת לכולנו. במילה האחרונה נודה כולנו, ששמחה זו בטילה ברוב הדאגה מפני עתיד עכור ביחסים בין חלקי הצבור כאן בארץ.

אתרכז בשורת התגובה השלישית. שורה זו קוראת את כולנו לחשבון עמוק יותר בשאלה האם נהגנו בתבונה בהכניסנו את עצמנו ביודעין לתוך עומק כיסו (הימני, כמובן) של בנימין נתניהו בהצהרות נאמנות חוזרות ונשנות לתמיכה בו בעת שהוא דורך בבוז על ראשנו ויודע שלא ניסוג מעמדתנו.

אבהיר: ארץ ישראל וגורל ההתיישבות בכל חלקיה יקרים לכולנו. אנו נחושים שלא לתת לשוב על הטעות שנעשתה בחורבן חבל עזה וצפון השומרון. דומה שדי ברור לנו, שהאדם המתאים ביותר לעמוד מול אתגרי איראן, החיזבאללה, רוסיה ומדינות אחרות שמגבות אותם, וגם מול אתגרי טראמפ (להבדיל!) הוא נתניהו. דומה שדי ברור לנו, שאבי ניסנקורן אינו בהכרח האדם המתאים למנוע מישראל משבר כלכלי האורב לנו מעבר לפינה.

אך יש לנו משימות נוספות, והן בשום פנים לא פחות חשובות. המשימות הן לחבר את עם ישראל כולו אל אביו שבשמים, אל תורתו ואל מצוותיו, לא חלילה באמצעי כפייה אלא במאור פנים ומכוח נשיאה משותפת בעול. אין כוונתי במשפט האחרון לתחושת מחויבות להביא כמה שיותר מהר לכך שכל יהודי בקצה תל אביב ישמור את כל תרי''ג מצוות בהידור.

כוונתי לחיבור כלשהו, כלשהו ולא יותר, לקב''ה, לתורה ולמורשת ישראל ולהפגת השנאה אליהם.

לשם כך חשוב שיהיה לנו כוח למנות אנשים מאירי פנים ונושאים בעול לרבנויות בארץ, לבתי הדין, למועצות הדתיות ועוד. אך לשם כך עלינו לשמור גם על מינימום של קשר סביר עם מפלגות מרכז, ואפילו מעט שמאלה מן המרכז, כדי שלא לגרור את התורה ואת מורשת ישראל לוויכוח הפוליטי הבלתי נעים, שיש בו לא מעט מריבות אישיות וויכוח על שלטון לשמו.

על מינימום הקשר הזה לא ניתן לשמור בעת הזאת מתוך עומק כיסו של נתניהו! משם אנחנו רק מכוונים את חיצי התסכול של השמאל משלטונו אל המקום הקל ביותר, אל שיח רון קובי ברשות הרבים. היה זמן שמפלגת 'כחול לבן' האירה פנים מעט יותר בגלל מספר אנשי מרכז הקיימים שם. המפלגה שינתה את הקו לדרך בוטה, חסרת אמת ובלתי ראויה בשבועות האחרונים. ועלינו לשאול גם את עצמנו אם יכולנו למנוע זאת.

התשובה הפשוטה לשאלתי היא, שנאלצנו לעשות כך, כדי שלא יאשימו אותנו חלילה בתמיכה ברודפי נתניהו. זוהי תשובה נכונה מבחינה טקטית. אך עדיין מהדהדת השאלה עד כמה משקל מותר לתת לטקטיקה מול שאלה עקרונית אסטרטגית?!

מחרתיים בעזרת ה׳ נהיה כולנו עם 'ימינה', שהיא תקוותה היחידה של הציונות הדתית ומשימותיה. אחרי הבחירות כנראה שנצטרך, יחד עם 'ימינה', לחשב מסלול מחדש.