החמצת המאה

הנהגת הימין לא מבינה את גודל השעה ועסוקה במאבקים פנימיים מיותרים. גודל הגוש הוא הדבר היחיד שחשוב.

צחי לוי , ט"ז באלול תשע"ט

דעות צחי לוי
צחי לוי
צילום: עצמי

הודעת ראש הממשלה על סיפוח בקעת הירדן הייתה האירוע הכי חשוב והכי אמיתי במערכת הבחירות. ההודעה הייתה מתואמת עם ממשל טראמפ שהגיב מייד בהודעה שהצהרת ראש הממשלה אינה סותרת את עסקת המאה.

זו עדות לכך שהדברים סגורים ומסוכמים וכי אין מדובר בגימיק בחירות, אלא בהחלטה לחשוף תוכנית אסטרטגית לפני הבחירות, כדי שהציבור ידע על מה מצביעים. מיד לאחר הבחירות, אם ינצח המחנה הלאומי, נתניהו יספח גם יספח, חד-צדדית, ללא כל תלות במו"מ.

השמאל והתקשורת השמאלנית עשו הכל כדי לגמד את ההישג ההיסטורי ולפגוע בימין, שכן ריבונות בבקעה היא מהלך שהרבה מצביעי שמאל תומכים בו. לראשונה מאז 1967 ראש ממשלה ישראלי מכריז על סיפוח חלקים מיו"ש. לא היה כדבר הזה. מעשה זה מבטיח שמדינה פלסטינית לא תקום לעולם.

אבו מאזן נעלם לאולמרט שהיה מוכן לתת לו הכל, אז הוא ישב למו"מ עם נתניהו שמספח את בקעת הירדן ואת כל הישובים? כרגיל נשמע "לא" ערבי, ואז יחל תהליך ארוך שיגמר להערכתי בסיפוח כל שטחי C וסילוק הרש"פ מיו"ש. את זה חובה להבין, ואת זה אסור לימין להחמיץ, אבל לצערי האדישות האיומה במחנה הלאומי מוכיחה שהוא בדרך הבטוחה להמלכת השמאל, ולהחמצת המאה של המחנה הלאומי.

הייתי מצפה מאנשים שידעו להוריד רבבות לכפר דרום ערב ההתנתקות ולהפוך כל אבן במאבק על הסכמי אוסלו להבין שצריך להיאבק לפחות באותה עוצמה כאשר הניצחון האידאולוגי בפתח, אבל האדישות בימין והמיאוס של חלקים בציבור מהבחירות החוזרות עלולים להיות מתורגמים לאחוזי הצבעה נמוכים, המסכנים את ארץ ישראל, את חוק הלאום, את הסיכוי לגרש מסתננים ואת הסיכוי למשילות אמיתית.

לצערי אני רואה מחדל עצום ועיוורון בהנהגת הימין שלא מבינה את גודל השעה ועסוקה במאבקים פנימיים מיותרים. גודל הגוש, הוא הדבר היחיד שחשוב. זה באמת לא משנה עוד מנדט לליכוד או לימינה.

מפלגות המחנה הלאומי חייבות לאחד משאבים כדי להוציא את המצביעים לקלפיות. הפרדוקס הוא שלמרות שלימין יש רוב בעם, הוא סובל באופן מסורתי מאחוזי הצבעה נמוכים ביחס לשמאל. הבחירות יוכרעו אך ורק על אחוזי הצבעה. בזה צריך להתמקד, ולא במריבה בין נתניהו לשקד, מריבה שמחמיצה את גודל השעה.

הנתונים בטבלה הבאה לקוחים מאתר ועדת הבחירות המרכזית והם מספרים בעצם את כל הסיפור של בחירות 2019 מועד ב'. זו דוגמא מה שקרה באפריל בישובים רבים בישראל:

 

כפי שאתם רואים, באחוזי ההצבעה, יש פער של 11.5% בממוצע לטובת השמאל בין ערים הנוטות לשמאל לבין ערים הנוטות לימין. אם המחנה הלאומי רוצה לנצח, לטובת הערכים שכולנו מאמינים בהם, הוא צריך להניח את המאבקים הפנימיים והאישיים, ולהרים מבצע לוגיסטי ענק להבאת מצביעים לקלפי.

יש לנו פער של 11.5% בממוצע לסגור. אם תוסיפו לפער לטובת השמאל במגזר היהודי את כוונות השמאל לעודד הצבעה במגזר הערבי, הצבעה שהכל מניחים שתהיה באחוזים גבוהים יותר מהבחירות הקודמות באפריל, תקבלו תמונת מצב מסוכנת עבור שלטון הימין, וזה, עוד לפני שדיברנו על החשדות לזיופי בחירות המוניים במגזר הערבי.

בבחירות 2015 אגב, אחוז ההצבעה הארצי היה 72% ולימין היו 61 מנדטים בלי ליברמן. בבחירות 2019 אחוז ההצעה היה 68% ולימין לא הייתה ממשלה. 

גם אתם, הקוראים, יכולים לפעול באופן אישי: אל תסתפקו בפתק שלכם, תעשו טלפונים ביום הבחירות וודאו שכל החברים, השכנים ובני המשפחה הלכו להצביע. קחו אחריות אישית על גורל המדינה, אל תחכו שמישהו יעשה עבור כולנו את העבודה הקשה.

עוד ניצחון אחד, וחלום הריבונות יתגשם.