מה שחשוב הוא הימין. לא נתניהו

נטישת הזירה והיעלמות ממנה כעת בשל הסכמים שונים לטובתם של נתניהו וגנץ מסוכנת מאוד למחנה האידיאולוגי בימין ולמחנה הדתי/חרדי.

אסף פאסי , י"ט באלול תשע"ט

דעות אסף פאסי
אסף פאסי
צילום: אודי זיטיאת

כעת, לאחר הבחירות ולאחר שנתניהו הפסיד ולמעשה לא הימין ולא השמאל ניצחו הגיע הזמן לקחת את המושכות.

הימין האידיאולוגי והימין הדתי/חרדי עלולים להפסיד בסופו של התהליך בצורה חסרת תקדים. לכולם ברור שאם נתניהו יצליח לשכנע את גנץ להיפגש, יגרום לו גנץ לוותר על המון נכסים שקשורים לשתי קבוצות אלה. נתניהו במקרה הזה יוותר עלינו בלי למצמץ. הוא יסביר לכולם שעקב גודל השעה נאלץ לוותר על עקרונותיו למען ישראל. הגיע הזמן שנקדים אותו, ושנוותר על נתניהו למען ישראל.

בסופו של התהליך שיקח שבועות עד חודשים ארוכים צד כלשהו ייאלץ לוותר. האפשרות שכולנו ניאלץ לוותר ונלך לבחירות נוספות נראית כנוגדת שפיות ואפילו מסוכנת. דווקא בשל כך הפתרון הלא קונבנציונלי צריך להגיע ממחוזות הימין האידיאולוגי.

לצד אפשרותה של ממשלת אחדות שלפי הנתונים איננה צריכה מעורבות של גוש הימין האידיאולוגי/דתי כדי להתקיים, קיימות שלוש אופציות נוספות עיקריות:

עריקת חברי כנסת (בודדים) מהמרכז לממשלת הימין

אופציה אחת הינה אופציית הפירוק. פירוק מפלגות נשמע דבר מפוצץ, אבל אם נתעכב שניה על הסיטואציה שנוצרה נבין שהוא אפשרי מאוד מאוד בתמהיל הקיים. העם "נקעה" נפשו מאופציית בחירות. נמאס לנו בעיקר מקמפיינים נוטפי שנאה שמשתלטים על השיח ויש רוב גמור שמבקש רק לא בחירות.

דווקא בשל כך חברי כנסת שיחליטו כעת לערוק בהסברים אידיאולוגים כאלה ואחרים ואף בהישגים לציבור בוחריהם יוכלו להתקבל בתשואות אצל הרוב. ייתכן שהדבר לא יקרה כתהליך מפלגתי אלא כתהליך אישי. הנחשון הראשון שיקפוץ למים יכול להביא אחריו המון מתנדבים שיזכו כמובן לתפקידי מפתח בשל המהלך ה"אמיץ". אופציה זו יכולה לגרום לימין לנצח. קל יותר יהיה למצוא 5 חברי כנסת במרכז שיעברו את הקווים מ15 בימין. 

ממשלת גנץ ימינה חרדים ועבודה

האופציה השניה מצריכה ראש פתוח. ייתכן שהצגתה כעת מקודמת מדי אך להערכתי ישנו סיכוי לא קטן שהיא תהיה טובה לימין פי כמה וכמה ממשלת אחדות המקדמת את תוכנית טראמפ. המדובר על חיבור של ימינה, בצירופם של שס ויהדות התורה לכחולבן ולמפלגת העבודה. זה יחייב כמובן את המפלגות הימניות דתיות להכניס קווי יסוד חד משמעיים בנושאי ארץ ישראל וסטטוס קוו יהודי לממשלה הבאה וכמובן ייאלץ אותן לקחת בחשבון שבנושאים אחרים ייאלצו להתפשר. האופציה הזו יכולה להתקבל בברכה אצל גנץ.

היא ככל הנראה היחידה שתכניס אותו לראשות הממשלה באופן מיידי ודווקא בשל כך יוכלו הימין והדתיים לתת טון בנושאי המפתח החשובים- הם ויתרו על נתניהו, הוא יוותר על אידיאולוגיית שמאל אנטי דתית מסוכנת. הסיכון היחיד שנראה לעין באופציה זו, הוא שלאחר חבירה זו, במקרה שירצו בשמאל לקדם תוכניות "שלום" הם יזרקו את ימינה, ישאירו בפנים את החרדים ויצרפו את המחנה הדמוקרטי. זה מצריך ברית אחים חסרת תקדים עם החרדים שספק אם היא אפשרית. אך האופציה הזו שנראית כעת בגדר חלום בהחלט יכולה לעלות בהמשך הדרך.

ליכוד בלי נתניהו

האופציה השלישית היא החלפתו של נתניהו. היא לא סתם אחרונה, לא בשל העובדה שאין לה סיכוי אלא בשל העובדה שהיא האופציה שמצריכה הכי הרבה זמן מבין השלושה. אם לא תצלח הקמת ממשלה והכיון יהיה ריצה לבחירות נוספות, יש סיכוי טוב שהאופציה הזו תתגבש ותיאלץ את נתניהו להתפטר- דבר שיאפשר הליכה משותפת עם ראש חדש לליכוד ימינה יהדות התורה וש"ס בממשלה שיכולה לחבר אליה את מפלגת העבודה. נתניהו משחק שנים בשלטון הימין בישראל. מנהיגי הימין צריכים להפנים שהוא כבר איננו מלך מעורער. אם יבינו יוכלו למלא את מקומו. אם לא, ייכנס השמאל (או לחלופין ליברמן) בוואקום שנוצר.

נטישת הזירה והיעלמות ממנה כעת בשל הסכמים שונים, לטובתם של נתניהו וגנץ מסוכנת מאוד למחנה האידיאולוגי בימין ולמחנה הדתי/חרדי. דווקא חבירה בין ימינה, יהדות התורה וש"ס וגם תנועות נוספות המייצגות רבים במחנה המסורתי הדתי והחרדי נדרשת היום בכל קונסטלציה שלא תהיה.

ברית כזו, יכולה להוות בשורה גדולה לא רק בטווח הקצר, אלא גם בטווח הארוך ואם תיעשה נכון ובצורה בריאה לכלל החברה בישראל תעמיד מתוכה את המנהיגים העתידיים של המדינה. הגיע הזמן למנהיגות חדשה בימין. וזו העת הנכונה ביותר לפרוץ.