תנו לנו בית

הציונות הדתית והימין האידאולוגי, מגיע יותר. ערכיות היא לא הבעיה. גם לא הכריזמה.

נתנאל נדב , כ' באלול תשע"ט

דעות נתנאל
נתנאל
צילום: נדב

מששקע אבק התגוששות המפלגות והתפזר ערפל המדגמים, ניתן לראות לראשונה מזה שנים את ראשו המורם של השמאל. ואל מולו, מסרב עדיין להאמין, ימין חבוט, חסר הדר וקסם.

בסוף, מאחורי כל הסיסמאות, מעל ראשי הקמפיינרים, מתחת להררי הרפש והבוץ, מי שמביאים לניצחון הם הברק בעיניים, תחושת השייכות והאמונה בערכיות המנהיג. 

ולא רק בימין. הרצוג חסר הכריזמה ושותפתו לבני שנתפסה כזגזגנית, שלי יחימוביץ' הערכית והכריזמטית אך חסרת היכולת לשדר ביתיות, שייכות ושותפות, לצד יאיר לפיד שופע הכריזמה אך חסר הערכים המוחלטים, אף לא אחד מהם הצליח להיתפש ציבורית כאלטרנטיבה לנתניהו הכריזמטי, הערכי והאיש של העם.

לא הפעם. בני גנץ סיפק את השילוש הנדרש למצביעי השמאל. בסיבוב השני שלו, שידר גנץ מנהיגות וממלכתיות בכל ראיון והופעה ציבורית. את אותה ממלכתיות הוא הפך לערך עליון ובידל את עצמו מנתניהו העסוק בקיטוב, ובבית החדש שלו הרגיש בנוח כל מצטרף, מימין ומשמאל.

ולנו, הציונות הדתית והימין האידאולוגי, מגיע יותר. ערכיות היא לא הבעיה. גם לא הכריזמה. אנחנו מאמינים בערכיותו של הרב רפי פרץ, בכריזמה של בצלאל סמוטריץ' ובענווה וצדקת הדרך של איילת שקד. אך למרות זאת לא הלכנו שבי.

נכון, הנוער התנדב, המבוגרים שכנעו והסיעו לקלפיות והרבנים הביעו תמיכה פומבית. נכון. אבל אף אחד לא באמת הרגיש בבית. את שבעת המנדטים שלנו קיבלנו בעודנו יושבים באוהל סיירים ארעי.

וכעת, עם הפנים לעתיד, הגיע זמן תיקון. הגיע זמן יותר. מגיעה לנו מפלגה אחת מאוחדת באמת, על כל הרכב רשימותיה, סניפיה ותקציביה. מגיעה לנו מפלגה שנרגיש בה שייכים, מפלגה שתהיה לבית גם עבור ציבורים נוספים, ולא חשוב אם הם לובשי-שחורים או עונדי גורמטים מוזהבים.

מגיעה לנו מפלגה עם פריימריז, דמוקרטיה ושקיפות. מנהיגי ציבור שנבחרים על ידי הציבור ועוברים את מבדק הכריזמה. מפלגה שהנבחרת שלה נבחרת על ידי הציבור והופכת להיות לו לבית.

יעשו בחכמה מנהיגי הציונות הדתית, ויפעלו כבר עכשיו לאיחוד מלא של המפלגות, לפתיחת התפקדות, וקביעת מועד לבחירות פנימיות.

תבנו לנו בית, את הערכים והתוכן נמלא כבר כולנו.