הישראלים ניצחו את היהודים

את בשורת הזהות היהודית לחברה הישראלית לא יכולים להביא הליכוד וגם לא החרדים. את בשורת ״כולנו יהודים״ יכול להביא רק הציבור האמוני

מרדכי קרפל , כ"ג באלול תשע"ט

דעות מוטי קרפל
מוטי קרפל
צילום: עצמי

חלק גדול מתחושת העמימות העמוקה שנוצרה בציבור בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות נובעת מהעובדה שעדיין לא ברור לציבור מה עמד על הפרק ועל מה הייתה המחלוקת. 

מי שחושב שהנושא היחידי של מערכת הבחירות היה נתניהו, מגדיר את התוצאה כתיקו. כך גם לגבי מי שחושב עדיין במושגים המדיניים של גוש הימין מול גוש השמאל.

אבל אם נבחן את מערכת הבחירות האחרונה לפי הנושא האמתי שעמד במרכזן, והוא היה שאלת הזהות היהודית של החברה בישראל, נוכל להבין בבהירות מי ניצח ומי הפסיד. הגוש "הישראלי" קיבל 65 מנדטים ואילו הגוש "היהודי" קיבל 55. שום תיקו; ניצחון ברור. הישראלים ניצחו את היהודים.

הבחירות האלה היו של "היהודים נגד הישראלים", ואולי כדאי לדייק יותר: "הישראלים נגד היהודים", כי היו אלה הישראלים ש"הכריזו מלחמה" וקבעו את נושאן. מערכת הבחירות הייתה מאמץ אחרון לראקציה, החזרת המצב לקדמותו, של הכוחות השוקעים בחברה הישראלית, מול אלה העולים. כמובן, בכל אחת מהזהויות נמצאת גם הזהות השנייה. גם הישראלים הם כמובן יהודים ורובם הגדול אפילו יהודים טובים. המאבק היה על השאלה מה היא הזהות המרכזית והעיקרית ומה היא המשנית. 

גם מערכת הבחירות הקודמת הייתה על הנושא זה, אבל אז זה היה פחות מובהק. בכלל, מאז אוסלו, זהו המאבק. עד מערכת הבחירות הנוכחית הוא היה מכוסה מתחת לפני השטח והופיע בכיסוי של גוש הימין מול גוש השמאל. הפעם השמאל הישראלי יצא מן הארון ונאלץ להודות בריש גלי: זה "הישראלים נגד היהודים". על זה הוויכוח.

ליברמן אמנם התחיל במלאכה מסיבותיו הוא, אבל שאר מפלגות השמאל נסחפו אחריו בלב שלם. דור אחרי ששמעון פרס הגדיר את תבוסתו לבנימין נתניהו בבחירות של 96 כניצחון היהודים על ישראלים, ולא של הימין על השמאל, התבהר מה שורש המחלוקות בחברה הישראלית, ומה עומד בשורשן של העמדות המדיניות, הרעיון של חלוקת הארץ לשתי מדינות, היחס לארץ ישראל השלמה, להתיישבות, למערכת המשפט, לחוק הלאום, לסוגיית המסתננים וכל שאר המחלוקות המאפיינות את החברה הישראלית: זה הישראלים נגד היהודים. זוהי המחלוקת ההיסטורית.

התמיכה שקיבלה השבוע כחול לבן מהרשימה המשותפת, נראית על רקע זה טבעית והגיונית לחלוטין. הערבים הם בשר מבשרו של גוש הישראלים. כל מה שמונע מהגוש הזה לממש את ניצחונו המובהק ולהקים קואליציה "ישראלית" הוא אביגדור ליברמן, מסיבות השמורות עמו בלבד.

אבל בעוד שגוש הישראלים, שנקרא עדיין בטעות גוש השמאל, הבין מה נושא הבחירות שכן הוא שקבע אותו, גוש היהודים, שנקרא עדיין בטעות גוש הימין, לא התעדכן. החרדים אמנם ידעו לנצל מצוין את ההתקפה של הישראלים עליהם, בדיוק כפי שהערבים הפכו את קמפיין המצלמות של נתניהו כבומרנג נגדו, אבל שאר "היהודים" לא השכילו להבין מהו הנושא שעל הפרק. הם נערכו לבחירות הקודמות. 

נתניהו "הגאון", עסק בעיקר בנושא המדיני. את הישורת האחרונה לקראת הבחירות הוא הקדיש לסוגיות ביטחון ומדיניות, ביקורים אצל ראשי ממשלה והכרזות סיפוח. הוא לא הבין על מה בדיוק הבחירות, בין היתר משום שהן למפלגתו, הליכוד, והן לו עצמו, הן הרבה מה לומר בתחום הזה. הליכוד היא מפלגה לאומית, ליברלית וחילונית, בהגדרתה. יש לה אמנם סנטימנט מסורתי, ומצביעים מסורתיים, אבל בשאלות דת ומדינה היא הקפידה תמיד שלא לומר דבר.

גם על "ימינה" אין צורך להרחיב את הדיבור. היא ניסתה להיות יותר ימנית וביטחוניסטית מן האפיפיור, והתרחקה משאלות של דת ומדינה ושאלות הזהות היהודית כמפני אש. את מתקפות ההדתה והמשיחיות הארסיות של הישראלים, היא לא השכילה לראות כהרמה להנחתה. היא לא הפכה אותן לבורמנג נגד השמאל, ולא העיזה להביא לציבור את הבשורה שרק הציונות הדתית יכולה להביא, שהיא הבשורה היחידה שיש לה באמת להביא: יהדות אורתודוקסית, היסטורית, רצינית, מקפידה-אך-לא-מחמירה, ועם זאת פתוחה, מכילה ומקבלת כל אחד ואחת כיהודים טובים גם אם אינם מקפידים על קלה כחמורה.

את הגישה הזו, גישה יהודית ולאו דווקא "דתית" אין צורך להמציא מחדש. היא חיה וקיימת בעדות המזרח. בניגוד לכמה רבנים קנאים בציבור שלנו, שכל יהודי שאינו מבית מדרשם מוגדר אצלם אוטומטית כרפורמי, הן לרב עובדיה והן לרבי מלובביץ', לא הייתה שום בעיה להיות בעצמם שומרי מצוות למהדרין, ויחד עם זאת לחבק כל יהודי באשר הוא מקרב לב ובאהבת ישראל אמתית.

ההכרה שגם הישראלים הם יהודים חשובה לא רק מצד דרך ארץ ונימוס; היא זו מבטיחה ש"יש עם מי לדבר", ושאם הגוש היהודי יבין על מה נסובה המחלוקת ההיסטורית ויערך אליה, הוא עתיד לנצח בה בקלות. הרוב בחברה הישראלית הוא הרוב היהודי.

הזהות היהודית ומסורת ישראל חשובות לו. את בשורת הזהות היהודית לחברה הישראלית לא יכולים להביא הליכוד וגם לא החרדים. את הבשורה של "אין עוד דתיים וחילוניים, כולנו יהודים" צריך להביא לציבור הישראלי הציבור האמוני. זו לא רק רוח חדשה, אלא גם היכולת ליצירת פתרונות הלכתיים פרטניים ברוח זו. אמנת גביזון מדן בנושא השבת היא הדוגמה הקלאסית ליישום הרוח הזו. הציבור הישראלי זקוק מאתנו לעוד אמנות ברוח זו, בשאר הנושאים הכואבים שעל הפרק. וכמובן – ליישומן. 

מבחינה היסטורית הזהות הישראלית החילונית, שעליה נבנתה החברה הישראלית, הולכת ושוקעת. את מקומה לא תתפוס הזהות הדתית אלא הזהות היהודית. בכדי לקיים ולתחזק זהות יהודית יש צורך בציבור דתי רציני הדבק בתורת ישראל, שעם כול דתיותו יכול להיפתח ולהכיל את כל עמך ישראל, כפי שהוא. זהו התפקיד ההיסטורי של הציונות הדתית. כל עוד היא בורחת ממנו היא מועלת בייעודה ובהתאם לכך גם נראים ההישגים הפוליטיים שלה.