התלמידים השקופים

אבינועם הרש , כ"ד באלול תשע"ט

דעות אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

בעוד רוב מוחלט של התלמידים התחילו את השנה ברגל ימין ועסוקים כבר בציונים ומבחנים, עדיין יש מיעוט של תלמידים שנשארו בבית מאחר וטרם נמצא להם מוסד לימודים הולם העונה על ציפיותיהם.

את המכתב הבא קיבלתי לפני שבוע מאבא כואב ששיתף אותי מקצת מהחוויות וההתמודדויות של הורים לנערים שבסופו של דבר, מנגנון הסלקציה השאיר אותם בחוץ, מתבוססים בתסכול ובכאב של עצמם. 

חשוב לי להבהיר שאין בהבאת המכתב של האבא משום נקיטת עמדה לגבי מנגנון הקבלה הנהוג:

"שלום אבינועם. לפני שעה הילד שלנו חזר בפעם הראשונה מבית הספר החדש שלו. בית ספר חילוני.

עשינו עלייה לארץ לפני חמש שנים. אני עבדתי כראש צוות בכיר בחברת הייטק מפורסמת ומצליחה מאוד בסיאטל ואשתי פסיכולוגית מוכרת עם קליניקה - הרווחנו טוב ובכבוד והחלטנו למרות הכול לעזוב את סיר הבשר ולעשות עלייה לארץ ישראל כמעשה ציוני ביחד כמובן עם שלושת הילדים שלו: בן בכיתה ט, ילדה בכיתה יא ועוד ילד בכיתה ג.

נוצר מצב שהילד שלנו במבחני הקבלה לישיבות התיכוניות ניסה להתקבל לישיבה ידועה ומוכרת כי כל החברים הטובים שלו הלכו לשם, וגם בגלל שהוא שמע שבאותה ישיבה יש לימוד גמרא מאוד חזק והילד היה מאוהב בגמרא.

אחרי כמה חודשים הוא קיבל תשובה שלילית שלמען האמת די פירקה אותו.

אנחנו מאמינים בחינוך שמחשל לחיים: הרי כמו שהוא קיבל עכשיו תשובה שלילית הוא יוכל לקבל תשובה שלישית גם באוניברסיטה ובצבא ובדייטים ואם יהיה עשוי מסוכר, זה לא בדיוק יעזור לו אבל במקרה הזה כמה שלא ניסינו לדבר איתו הרגשנו שזה פשוט גמר עליו.

המחשבה שכל החברים שלו יהיו ביחד במקום היוקרתי הזה והוא לא מספיק טוב, לא נתנה לו מנוח. אז אחרי שהבין שאופציית החברים כבר לא קיימת על הפרק או החליט ללכת לישיבה אחרת שגם מיוחדת בלימוד הגמרא שלה ולומדים שם כמה סדרי גמרא.

גם משם הוא קיבל תשובה שלילית. עכשיו הוא כבר היה מעוך לגמרי.

כשהציעו לו את האופציה השלישית....תיכון שלא ידוע בלימוד הגמרא שלו ולמעשה הוא מקום די בינוני, הילד לא רצה ללכת והעדיף להישאר במקום זה בבית.

בשיחה עם הקב"ס (קצין ביקור סדיר) שהגיע אלינו במיוחד לבית אחרי שהילד לא הגיע ולו ליום אחד מתחילת השנה, הבנו עד כמה שהילד שלנו פגוע מכל התהליך הזה וכמה שהוא מאוכזב: בסוף הוא רק רצה ללמוד תורה וגמרא (שתבין שהילד לומד בכל בוקר דף יומי מעצמו במסגרת הישוב...) והרגיש שהוא קיבל סטירה מצלצלת ושבעצם הישיבות האלו דחו אותו.

בסוף שמענו על בית ספר חילוני, אקסטרני, שעושים בו רק בגרות וכמובן אין בו שום גמרא והילד לאות מחאה אמר לקב"ס שהוא רוצה ללכת לשם.

אז היום זו הייתה הפעם הראשונה שהוא חזר מבית הספר הזה אבל אני שמתי לב לפרט מעניין :
הילד לא הלך לשיעור דף היומי. כשאני ואשתי שאלנו אותו למה, הוא השיב לי: "אני נתתי הכול בשביל הגמרא זו ובאמת אהבתי אותה. אבל כנראה שהגמרא לא אוהבת אותי. עובדה שדחו אותי מכל הישיבות הטובות. אז לא צריך..."

ואם זה לא הספיק לנו, אז הוא המשיך ואמר לנו: "ואם זה ככה, אז חבל שעזבנו את החיים הנוחים בסיאטל לעשות עלייה לארץ ישראל. ללמוד רק מקצועות חילוניים הייתי יכול גם שם וכנראה ברמה הרבה יותר גבוהה!".

עצוב לנו שזה המצב. ילד עם אהבת התורה מובנת שמגיע למקום כזה. עצוב לנו גם שחוץ מפעם אחת כמעט אף גורם לא התעניין במצב של הילד שלנו ולא שם לב שהוא לא מגיע ורשום בשום מוסד למעט הקב"ס שעובד על כל הרשימות של הילדים ולא הבין למה הילד שלנו לא רשום.

דחיתם את הילד שלנו? לפחות תתקשרו. תתעניינו. תראו מה מצבו. תגרמו לו להמשיך ולאהוב את הגמרא למרות שאתם חושבים שהוא לא לרמה שלכם. אנחנו לא מדברים כאן על מכונות אלא על בני אדם...
ואם יש מישהו ממשרד החינוך שרוצה לפנות אלינו, בבקשה לא לטרוח.

אנחנו כבר לא הולכים להעביר אותו מהבית הספר הזה שהוא אומר לנו שטוב לו בו לישיבה עכשיו. התהליך הזה היה צריך להתקיים קודם.

אני ממש מקווה שכל השיטה הזו תוחלף במשהו יותר אנושי ורגיש, וילדים לא ירגישו בכל שנה שהם באיזו תחרות של 'תלמיד נולד' שבו הם צריכים להוכיח את עצמם ולהתחרות על המקום שלהם מול תלמידים אחרים.
שבת שלום
יצחק א"