מי מפחד, ובעיקר למה, ממדינת הלכה?!

איך הצליחו החילונים לשתק אותנו בכל ויכוח על דמותה של המדינה?

מיכי אמיתי , כ"ו באלול תשע"ט

דעות מיכי אמיתי
מיכי אמיתי
צילום: עצמי

מפורסם הסיפור על אותו הדרשן, שהגיע לקהילה בארה"ב, ונשיא הקהילה ביקשו לדרוש בשבת. 

"על מה תדרוש?" שאל הפרזידנט. "אולי על שמירת שבת", ענה הדרשן. "מה שבת, איפה שבת. פה כולם עובדים בשבת, נוסעים בשבת, ואפילו לבית הכנסת באים במכונית", השיב נשיא הקהילה. "אז, אולי על כשרות?" תהה הדרשן. "פחחחח", הגיעה התשובה. "פה כולם אוכלים מה שהם רוצים, אפילו ביום כיפור". 

"אז אולי על טהרת המשפחה?", ניסה דרשננו את מזלו. "הרוב פה נשואים לגויות", גיחך הפרזידנט, "אפילו אני". 

"אז על מה אדבר?" התייאש הדרשן. "מה פירוש על מה?", התרעם איש שיחו (שמשלם טוב על הדרשה), "חסר על מה? תדבר על יידישקייט". 

הבדיחה ממש לא מצחיקה, כשאתה רואה את השיח המתלהם "נגד מדינת הלכה". כלומר, הדוברים הם ממש "בעד מדינה יהודית", רק לא מדינת הלכה. כך גם בזמנו אלה שדיברו על "מדינה יהודית ודמוקרטית", ובשמה, ממש בשמה, ביקשו לעקור מאות-אלפי יהודים מבתיהם, משקיהם ובתי-קברותיהם, להצעיד תהלוכות-תועבה, להסדיר נישואים אזרחיים ולפתוח עסקים ותחבורה ציבורית בשבת.

לשמוע ופשוט להשתגע: בשם האהבה לרצוח (טוב, זה כבר המציאה הנצרות), בשם הרחמים לנקום (כנ"ל, רק האיסלאם), בשם הטוב – הרע ובשם הצדק – עיוות הדין. מה הפלא שמה שצריך להתבייש בו נקרא "גאווה", ובשם חופש הדיבור – סותמים את הפה לכל מי שחושב, רק חושב, אחרת.

אך בא נודה על האמת: המונח "מדינת הלכה" מצמית ומשתק וסותם את הפה לכל שומר-מצוות. בוודאי בדיון ציבורי. לא רק רבני "צוהר", "בית הלל" ושאר רבני "מה יפית", אלא אפילו שומרי מצוות סטנדרטיים, בחלומותיהם ובשאיפותיהם, זו ממש הדוגמה השלילית. 

בלי ההלכה - כלומר, כיצד, מדוע, מתי ואיך להגשים את כל עולם הערכים שלנו – אין שום משמעות לאותם ערכים. בלי מחויבות להלכה, גם – ובעיקר – כשזה לא נוח לנו, הערכים יישארו נתונים לשיקול דעתנו, כפופים לגחמותינו ומתכופפים בפני יצרנו. 

"מדינת הלכה" היא דחליל, שיצרו כל אלו שמבינים היטב שלא פופולרי לתקוף את היהדות עצמה. הם מבינים היטב שבלי ירידה לפרטים - תמות גם היהדות, בלי מחויבות - יושם דרור לכל תת-התרבות המערבית, ובלי עשה ולא-תעשה – ישלוט כאן הריקבון של הריאליטי. 

בדיוק שכמו "להיות תלמיד טוב" דורש השקעה בלימודים, התכוננות למבחנים, ויתור (קצת...) על כדורגל והכנת שיעורי בית,

בדיוק שכמו  "להיות אזרח טוב" פירושו לא להעלים מס, להיות איכפתי, לדווח על מפגעים ולא היות בריון בכביש, בשכונה או בחדר המדרגות,

כך, גם אין "מדינה יהודית" בלי המון אין סוף פרטי ההלכה, שמגשימה ומיישמת את אותה מדינה יהודית. 

אז בפעם הבאה שמישהו מעלה את הטיעון הזה, פשוט תשאלו אותו: "אתה גם הולך כל יום לעבודה – או מסתפק בירושה שאולי תקבל בבוא היום או בזכייה בפיס?!"