המסר בשער של הניו יורק טיימס

השבוע דווח בעמוד הראשון של הניו יורק טיימס על סגירת מעגל היסטורית-אקטואלית. מתוך טורה של סיון רהב-מאיר ב"ידיעות אחרונות"

סיוון רהב מאיר , כ"ח באלול תשע"ט

דעות סיון רהב-מאיר
סיון רהב-מאיר
צילום: ללא קרדיט

שמיעת השופר היא המצווה המרכזית בראש השנה. השבוע דווח בעמוד הראשון של הניו יורק טיימס על סגירת מעגל היסטורית-אקטואלית סביב המצווה הזו: יום ראשון בבוקר, מוזיאון המורשת היהודית במנהטן.

פרופ' יהודית תידור שוורץ, ראש המכון לחקר השואה באוניברסיטת בר אילן, מסרה בהתרגשות את השופר של אבא שלה – לתערוכה במוזיאון. האב, יחזקאל תידור, היה אסיר בבוכנוואלד ואושוויץ. הוא ניסה לשמור מצוות, להתפלל, ללמוד, ללמד ולאכול כשר עד כמה שהצליח.

באושוויץ התמנה ל"סדרן עבודה" וכך הצליח להציל מאות יהודים, תוך סיכון עצמי. בראש השנה תש"ה (1944) התקיימה באושוויץ בסתר תקיעת שופר. כמה חודשים אחר כך, במהלך צעדת מוות, ביקש אחד האסירים מתידור לשמור את השופר אצלו. "אני לא אשרוד עד סוף המצעד", אמר לו היהודי, שאכן צדק. "קח את השופר ותביא אותו לגאולה. תספר לעולם שהיה לנו שופר באושוויץ".

השופר ליווה את תידור לאורך כל הדרך, עד לשחרור. לאחר המלחמה, הוא היה ממקימי "קיבוץ בוכנוולד" בגרמניה, והוביל את קבוצת החלוצים הראשונה שעלתה משם לארץ. בספטמבר 1945, ראש השנה תש"ו, הוא תקע באותו שופר באוזני הקבוצה, בזמן שהפליגו באונייה לארץ ישראל.

"השופר אכן הגיע אתו לגאולה", אמרה לי השבוע בתו. "למחרת, ביום השני של ראש השנה, הגיעה הקבוצה לנמל חיפה. אבא והחלוצים הדתיים, וגם השופר, נשארו על הרציף עד לצאת החג כדי לא לחלל אותו. אבא איבד במלחמה את אשתו, אך גילה שבנו ובתו נותרו בחיים. הוא נישא מחדש, בנה חיים ואז גם אני נולדתי. הוא שמר על השופר מכל משמר.

בכל שנה תקע בו בראש השנה וסיפר את סיפורו. מאז שאבא נפטר, השופר אצלי. לאחרונה גיליתי שבתערוכה במנהטן שעוסקת באושוויץ, מתקשים למצוא תשמישי קדושה ששרדו. החלטתי להוציא את השופר מביתי.

כשאשמע השנה את קול השופר בראש השנה, יהדהד בו קולו של השופר הזה, שמוצג מעתה בניו יורק ומעביר לקהל הרחב את הבקשה האחרונה של אותו יהודי מצעדת המוות: תספר לעולם שהיה לנו שופר באושוויץ".