לראש השנה - היום הרת עולם
לראש השנה - היום הרת עולם

כל אדם חי בתוך שלושה מעגלים: המעגל האישי, המעגל הלאומי והמעגל העולמי. כנגדם ניתנו לנו חמישה מועדים: שלושת הרגלים, פסח שבועות וסוכות, וראש השנה ויום הכיפורים.

יום הכיפורים כנגד המעגל האישי, יום סליחה וכפרה לחטאות היחיד ועוונותיו, ככתוב: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו". ביום הזה עומד כל אחד ואחד עם עצמו, מתענה בחמשת העינויים, ומבקש על עצמו בתשובה ווידוי. ביום הכיפורים האדם הוא במרכז, ככתוב: "אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה". או "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו". 

שלושת הרגלים הם כנגד אירועים לאומיים של עם ישראל, כמו יציאת מצרים, מעמד הר סיני וענני הכבוד. ואילו בראש השנה אנו מתמקדים בתפילתנו בתפילה לתיקון עולם במלכות שדי, כמו שאנו אומרים: "היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים".

בראש השנה אנו מבקשים: "אלקינו ואלקי אבותינו מלוך על כל העולם כולו בכבודך" ובראש השנה אנו אומרים: "ועל המדינות בו יאמר: איזו לחרב ואיזו לשלום . . . מי לא נפקד כהיום הזה".

בראש השנה אנו מבקשים על תיקון העולם במלכות שדי, כאן אנחנו טפלים כשותפים לקב"ה במעשה בראשית. כמו שאמרו חז"ל: "עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו". התהליכים העולמיים הקשורים לכלל ישראל נקבעים בשמים, ועל הניסיון האנושי לשנות אותם כתב הרמב"ן: "הגזירה אמת והחריצות שקר", וכמו שאמר שלמה במשלי: "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום", את הדבר הזה רואים אנו גם בימינו לגבי מדינת ישראל, איך אנשי שלטון מבית ומחוץ מתכננים תכניות הנוגעות לכלל ישראל ולפתע באה המציאות וטופחת על פניהם, ועל התופעה הזו כתב הרב קוק: "סבורים אנחנו שבחכמתנו ובפקחות הפקחים שבאנו באנו עד הלום, להיות לנו אתחלתא לגאולה.

ואנו שוכחים כי לולא יד ה' בעל מלחמות זורע צדקות ומצמיח ישועות, לא היו כל מפעלותינו פועלות מאומה, שוכחים אנו שהיד הסודית הזאת היא כל המפעל". ובמקום אחר כתב: "כי הוא ברוך הוא בעל מלחמות, והגרזנים והמסורים הרבים, אשר אולי הם החושבים שידם היא העושה, ישיבו אל לבם, בהגלות אור ישועה, כי רק כלים הם הנדחפים מיד החוצב והמניף, אשר מאד עמקו מחשבותיו".

אנו עומדים עכשיו בפתחו של ראש השנה, בימים הללו נרבה בתפילות ובקשות, כמובן נבקש מבורא עולם: "כתבנו לחיים מלך חפץ בחיים", נוסיף לכך עוד שתי בקשות: האחת שהקב"ה יגזור על עם ישראל גזירות טובות, ישועות ונחמות. והשנייה שהקב"ה ייתן לנו את הכוח להיות שותפים עם א-ל להוציא מן הכוח אל הפועל את התוכניות הטובות שנגזרו עלינו - תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה.

בתפילת ראש השנה וגם בקידוש היום אנו אומרים: "ותתן לנו ה' אלקינו באהבה את יום הזיכרון הזה יום תרועה, מקרא קודש זכר ליציאת מצרים". והשאלה היא מה ליציאת מצרים ולראש השנה? לפסח שבועות וסוכות יש קשר ישיר ליציאת מצרים: פסח הוא זמן חרותנו, היום בו יצאנו ממצרים. שבועות הוא יום מתן תורתנו, היום שהובטח למשה רבנו: "בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה". וסוכות הוא זמן שמחתנו שעליו נאמר: "למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". גם את השבת אנו קושרים ליציאת מצרים כמו שאנו אומרים בקידוש: "תחילה למקראי קדש זכר ליציאת מצרים". והדבר מפורש בעשרת הדברות:  "שמור את יום השבת לקדשו . . . וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה על כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת". על כן בשבת ובמועדים מובן מדוע מזכירים בהם את יציאת מצרים – אך מה לראש השנה וליציאת מצרים?

שאלה זו מביאה אותנו לבירור תוכנה ותכליתה של יציאת מצרים, האם היציאה הייתה מטרה סופית יציאה מעבדות לחירות שאין לאחריה דבר, או שהיא אמצעי והתחלה לתהליך מתמשך? בפירושו "עולת ראיה" (ח"א עמ' כו) כותב הראי"ה: "יציאת מצרים היתה מאורע כזה שרק לפי מראית עין נחשבת היא לדבר שהיה איזה פעם ועבר, ונשאר בתור זיכרון אדיר בתולדות ישראל ובתולדה הכללית של האנושות כולה. אבל באמת על ידי הכרה תוכית (פנימית) אנו באים לידי ידיעה כי עצם פעולת יציאת מצרים היא פעולה שאינה נפסקת כלל, התגלות יד ה' בפרסום והופעה בהירה על פני ההיסטוריה של התבל". על הכתוב:  אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" שאלו במכילתא: "מפני מה לא נאמרו עשרת הדברות בתחילת התורה? משלו משל למה הדבר דומה, לאחד שנכנס במדינה, אמר להם: אמלוך עליכם? אמרו לו: כלום עשית לנו טובה שתמלוך עלינו? מה עשה, בנה להם את החומה, הכניס להם את המים, עשה להם מלחמות. אמר להם: אמלוך עליכם? אמרו לו: הן והן! כך המקום הוציא את ישראל ממצרים, קרע להם את הים, הוריד להם את המן, העלה להם את הבאר, הגיז להם את השלו, עשה להם מלחמת עמלק. אמר להם אמלוך עליכם? אמרו לו: הן והן!" – מכאן שיציאת מצרים היתה הכנה והכשרה למלכות ה' בעולם, וכך מובא בשמות רבה (פ' כט): אנכי ה' אלקיך – שעל מנת כן הוצאתיך מארץ מצרים שתקבל אלוקותי עליך".

תפקידו של אדם הראשון היה להמליך את הקב"ה על העולם כמו שמובא במדרש (ילק"ש תהלים תתמז): "כיון שנברא אדם קם על רגליו, והיה מתואר בדמות אלוקים, והיה קומתו מן המזרח למערב, וראו אותו כל הבריות ונתייראו מלפניו, סבורים שהוא בוראם ובאו להשתחוות לו, אמר להם מה אתם באים להשתחוות לי?! בואו אני ואתם ונלביש גאות ועוז ונמליך עלינו למי שבראנו.

באותה שעה פתח אדם את פיו וענו כל הבריות אחריו ה' מלך גאות לבש" לאחר שחטא אדם הראשון הועבר תפקיד זה לעם ישראל ככתוב: "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". כדי להיות מוכשר לתפקיד הזה היה עם ישראל צריך לעבור את גלות מצרים שהיה כור ההיתוך של העם ככתוב: " בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה". על הפסוק : "לא יהיה לך אלקים אחרים על פני" אמרו במכילתא: "למה נאמר? לפי שנאמר "אנכי ה' א-להיך". משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה, אמרו לו עבדיו, גזור עליהם גזרות. אמר להם לאו, כשיקבלו את מלכותי אגזור עליהם גזרות, שאם מלכותי לא יקבלו, גזרותי לא יקבלו. כך אמר המקום לישראל, אנכי ה' א-להיך - לא יהיה אלהים אחרים. אמר להם, אני הוא, שקבלתם מלכותי עליכם במצרים, אמרו לו, כן. וכשם שקבלתם מלכותי עליכם, קבלו גזרותי:"

מלכות שמים עלי אדמות זוהי משימתו של עם ישראל בעולם, תיקון עולם במלכות שדי מוטל על כל יחיד ויחיד, והיחיד מגשים משימה זו בהגשימו בהליכותיו ואורחות חייו את רצון האלוקים המתגלה בתורה. בהתחדש שנה חדשה עושה אדם מישראל את חשבון עולמו האם קירבתי את התגלות מלכות ה' בעולם או שמא חלילה ריחקתיה ולאחר שחוזר בתשובה (כי אין לבוא אל המלך בלבוש שק) הוא מתייצב ביום הרת עולם, בראש השנה, ובפיו תפילה לבורא עולם: "מלוך על כל העולם כולו בכבודך. והינשא על כל הארץ ביקרך, והופע בהדר גאון עזך על כל יושבי תבל ארצך וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".